מדינת ישראל נ' מרעי(עציר)

החלטה

המשיב עומד לדין בגין ביצוע עבירות של תקיפה ופציעה בנסיבות מחמירות. כתב האישום נגד המשיב הוגש ביום 21.10.10. בתמצית שבתמצית אציין כי מדובר בקטטה שהתפתחה בין מלצרים העובדים באולם חתונות, במהלכה נגח המשיב בראשו של מלצר מסוים ולאחר מכן התגושש עמו, ואחר זאת דקר באמצעות חפץ חד מלצר שלישי שביקש להפריד בין השניים.

בהחלטתי מיום 27.10.10 קבעתי כי מתקיימות ראיות לכאורה המקימות פוטנציאל סביר להרשעת הנאשם. עוד קבעתי כי מתקיימת חזקה סטטוטורית של מסוכנות, שבאותו שלב לא הופרכה. באותה החלטה הוריתי לשירות המבחן לערוך תסקיר אודות המשיב, שמא תיסתר בכל זאת חזקת המסוכנות העומדת לחובתו. תסקיר כאמור הוגש לקראת הדיון שהתקיים אתמול – 5.12.10. עקב תהיות שהעלה ב"כ המבקשת בנוגע לאמור בתסקיר, שהמליץ על שחרור המשיב לחלופת מעצר, הוריתי לדחות את הדיון ליום 20.12.10 על מנת שלדיון האמור יתייצב קצין מבחן ויתן הסברים על תסקירו.

אתמול בשעות אחר הצהריים התברר למזכירות בית המשפט כי בתיק זה לא בוצעה הקראה. אשר על כן הוריתי לקיים דיון היום במעמד הצדדים.

בפתח הדיון היום הקראתי את כתב האישום למשיב. המשיב ביקש לדחות את מענהו למועד אחר, וכך נקבע.

ב"כ המשיב הפנה להוראת סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, הקובעת כי נאשם שלאחר הגשת כתב האישום נגדו היה נתון במעצר תקופה המצטרפת כדי 30 ימים ומשפטו לא החל, ישוחרר מן המעצר, בערובה או ללא ערובה. לטענת ב"כ המשיב אין מנוס אלא להורות על שחרורו המיידי של המשיב, וללא תנאים. ב"כ המשיב הפנה לבש"פ 6762/96 סנדורסי נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 3.10.96).

ב"כ המבקשת הפנתה לבש"פ 7829/10 טרמצי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, החלטה מיום 27.10.10). לשיטת ב"כ המבקשת ניתן ללמוד מהחלטה זו של בית המשפט העליון כי במקרה הנוכחי נפל אמנם פגם בהליכי מעצרו של המשיב, אולם המדובר בפגם קל ערך ופורמאלי, שהרי המשיב ידע לדבריה היטב מה מיוחס לו בכתב האישום. במה דברים אמורים? בכך שהמשיב ניהל באמצעות ב"כ הליך שלם בנוגע לקיומן של ראיות לכאורה וכן נפגש עם שירות המבחן, ובנסיבות אלה אין לומר שמבחינה מהותית לא ידע את תוכן האשמה המיוחסת לו. עוד טענה עו"ד נוסבאום, כי ב"כ המשיב לא הסב את תשומת הלב לפגם האמור בדיון שהתקיים אתמול. על כך השיב עו"ד דאוד כי אף הוא לא היה ער, במהלך הדיון אמש, לפגם שנפל בהליכי המעצר.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בפסיקה, הגעתי למסקנות הבאות:

א.במקרה זה, שלא כבמקרה שנדון בבש"פ 7829/10 נפל פגם מהותי בהליכי המעצר. אין חולק כי מעולם לא בוצעה הקראה של כתב האישום למשיב. בניגוד למקרה שנדון בבש"פ 7829/10 הדיון בהליך העיקרי לא נדחה לבקשת הסנגור אלא פשוט לא התקיים.

ב.איני סבור כי מדובר בפגם קל ערך או פורמאלי בלבד. משפטו של המשיב החל רק היום, וזאת בניגוד למצוות המחוקק כי הדבר יעשה בתוך 30 הימים הראשונים למעצרו. אמנם יש רגליים לסברה כי המשיב מבין את המיוחס לו, אולם ראוי להקפיד על הוראת סעיף 143 לחסד"פ, ולפיה על בית המשפט להקריא לנאשם את כתב האישום או להיווכח, באמצעות הצהרת ב"כ, כי הנאשם אמנם מבין את תוכנו של כתב האישום. על כך יש להוסיף כי הטעם בהוראת סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, נעוץ בצורך להבטיח שההליך העיקרי יתחיל אמנם בזמן סביר. במקרה הנוכחי כיון שלא התבצעה הקראה במועד, עוכב ממילא הטיפול בהליך העיקרי.

ג.משהגעתי למסקנות שהגעתי עד כאן, עלי להורות לכאורה על שחרור המשיב. אלא שבכך לא מסתיימת הדרך. על פי פסיקה עקבית ומושרשת של בית המשפט העליון, רשאי בית המשפט בנקודת הזמן בה אני מצוי לשקול האם אין מקום לשוב ולהורות על מעצרו של נאשם, והכל בשים לב לטיב הפגם, לחומרתו ולנסיבות המיוחדות של המקרה. במקרה זה, אף שקבעתי כי מדובר בפגם מהותי, סבור אני כי אין מנוס אלא להורות, לפחות לעת הזו, על מעצרו של המשיב. כאמור בהחלטתי מיום 27.10.10 המשיב מסוכן בצורה משמעותית לשלום הציבור, שחרור המשיב ממעצר היום, טרם ישמע קצין המבחן, ומבלי שיערך האיזון המתאים בכל הקשור בשחרור שכזה, הינו להשקפתי מעשה בלתי מידתי. אכן כפי שכתבתי בסעיף 19 להחלטתי האמורה "מי שדקר פעם אחת משום שהיה עצבני, כדבריו שלו, מי לידינו יתקע כף שבשל דבר של מה בכך לא יקום ויבצע מעשה דומה ואחר".

זאת ועוד, הפגם שנפל בהליכים – רופא. הקראה בוצעה ונקבע מועד למענה. ההליך העיקרי החל.

אשר על כן, אני שב ומורה על מעצרו של המשיב, בשלב זה עד החלטה אחרת. בדיון שיתקיים ביום 20.12.10, בנוכחות קצין מבחן, תישקל שוב האפשרות לשחררו.

ניתנה והודעה היום כ"ט כסלו תשע"א, 06/12/2010 במעמד הנוכחים.

מיכאל קרשן, שופט

הוקלד על ידי: מירי אלפסי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: