מדינת ישראל נ' מרעי(עציר)

החלטה

בפני בקשה להאריך את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

לטענת המשטרה ועל פי האמור בכתב האישום, נכנס המשיב למכולת וגנב מקופת המכולת סכום של כ- 700 ₪ כשהוא מנצל פרק זמן שבו פנתה המוכרת לאזור מרוחק בחנות על מנת לפרוס לו נקניק שביקש.

המדינה טוענת כי בידה די ראיות לכאורה להוכחת כתב האישום וזאת משום שבידה עדויות בעל המכולת ועדויות אשתו שנחכה במקום וכן צילומים ממצלמות אבטחה שמותקנות בחנות.

לטענת המשטרה גם נתפסה בביתו של המשיב חולצה שתואמת את החולצה שלבש בעת הארוע.

המשיב מכחיש את הגניבה המיוחסת לו.

בחקירתו הודה כי פנה לחנות מכולת לקנות נקניק אך ציין כי אינו זוכר על איזה חנות מדובר והשעות שנקב בהם בחקירתו שונות מהשעות שעולות מעדויות המתלוננת ומצילומי מצלמות האבטחה.

לאור טענותיו של הסנגור, עיינתי בתשומת לב בדיסק שבו התמונות ממצלמות האבטחה. אכן, התמונות אינן מצולמות מכיוון פניו של המשיב. אחת המצלמות הוצבה כך שהחשוד במעשה מצולם מעל לראשו והשניה הוצבה כך שהחשוד מצולם בעיקר מגבו ואולם, בשתי הזויות ניתן להבחין גם בפניו של החשוד, אחת כשהוא מסובב את פניו לצפות במתלוננת כשהיא פונה אחורי החנות על מנת לקחת נקניק והשניה כשהוא מסובב את פניו על מנת לקחת את הכסף מקופת החנות.

משתי הזויות האלה, ומראה צדודית פניו של החשוד, ניתן, לפחות לכאורה ולצורך השלב שבפני, לזהות את המשיב שבפני.

לכך יש להוסיף את העובדה שהמתלוננת זיהתה את המשיב בוודאות כמי שנכנס לחנות זמן קצר לפני שנתגלתה הגניבה וביקש לרכוש נקניק תוך שהיא מתארת את השתלשלות העניינים כפי שהיא נראית בצילומים.

בנסיבות האלה לא ניתן לומר כי אין די ראיות לכאורה. ההפיך הוא הנכון.

אשר לשאלת קיומה של עילה למעצר –

אמנם העבירה נשוא כתב האישום, לכשעצמה, אינה מצויה ברף הגבוה של עבירות רכוש ומדובר, לכאורה, בעבירה פעוטה, אולם, לא ניתן להתעלם מהמכלול.

עברו של המשיב מכביד ביותר והוא כולל עבירות רבות וביניהן עבירות רכוש ועבירות אלימות, כמו גם עבירות של הפרת הוראה חוקית ועבירות נוספות.

לאור הרקע הזה, המכביד מאוד, כמו גם העובדה שכנגד המשיב תלויים ועומדים מאסרים על תנאי ברי הפעלה, אני סבורה כי קמה עילת מעצר הן מחמת מסוכנותו של המשיב והן מחמת החשש להמלטותו מן הדין.

הסנגור טען כי יש לאפשר חלופה למעצר.

לטענת הסנגור גם אם קמה עילה למעצר לא ניתן להתעלם מחולשתן של הראיות ומהעבירה נשוא כתב האישום שהיא, כאמור, עבירה שאינה מן החמורות.

הסנגור טען כי יש לאפשר חלופה בדרך של שחרורו של המשיב למעצר בית שבו ישהה תחת אחריותו הוא וכשהוא חותם על התחייבות אישית להבטחת תנאי השחרור. לחילופין טען הסנגור כי הוא מבקש להורות על עריכת תסקיר שבו תבחן האפשרות לחלופת מעצר בדרך של מכון או מוסד לגמילה מסמים.

אני דוחה טענות אלה של הסנגור.

אני סבורה כי בנסיבותיו של המשיב שבפני, שלחובתו גיליון הרשעות מכביד ביותר, לא ניתן לסמוך אך ורק על התחייבותו של המשיב או על כך שהמשיב יעמוד במעצר בית שאינו כולל אלא פיקוח של המשיב עצמו. הנאשם הוכיח, בעברו, כי להוראות החוק, כמו גם להוראות רשויות מוסמכות אחרות, אין כל משקל בעיניו ולא ניתן לכן לסמוך על הנאשם שימלא, ללא פיקוח נוסף, אחר תנאי שחרור שייקבעו לו.