מדינת ישראל נ' מרסיאנו

בפני

השופטת מרים קסלסי

הכרעת דין

אני מוצאת את הנאשם זכאי מחמת הספק מן העבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וזאת מן הטעם כי עלה ספק סביר, שמא לא הנאשם הוא זה שנהג בקטנוע, כי אם חברו, הכל כמפורט להלן:

האישום

הנאשם הואשם בנהיגה ללא רישיון מתאים לקטנוע, בניגוד לסעיף 10(א) ביחד עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961.

העובדות שאין חולקין עליהן הן כדלקמן:

ביום 21.3.11, בו חל שושן פורים רפאל בלישה (עה/3), עבר תאונת דרכים עצמית כשרכב על אופנועו (אופנוע כבד עם הילוכים) ונפצע בידו, הוא הזעיק את חבריו- עידו מרדכי, איציק מרסיאנו(הנאשם) ואלישע אליסיאן ואלו הגיעו עם קטנוע (בעל הילוכים אוטומטי השייך לנתן עמר (עה/2) ואופנוע נוסף ויצאו בדרכים מכביש בגין לכיוון מחלף גבעת שאול. בפניה ימינה לרחוב בן גוריון לכיוון היציאה מירושלים, רוכב הקטנוע איבד שיווי משקל ועלה על המדרכה, שני רוכבי האופנוע האחרים נעצרו והסירו הקסדות שחבשו לראשם.

השוטר דניאל הדראי (להלן: "השוטר") שעמד בצומת להכווין התנועה, חצה את הכביש לכיוונם, פנה לנאשם והאשימו כי נהג בקטנוע. תגובת הנהג היתה כי לא נהג בקטנוע.

אין חולק כי בעת שהגיע השוטר אל החבורה הנאשם עמד ליד הקטנוע ורפאל ישב עליו.

השאלה שבמחלוקת

השאלה שבמחלוקת הינה, מי נהג על הקטנוע האוטומטי מ.ר. 3473361 נשוא כתב האישום - האם הנאשם – מרסיאנו יצחק שנעדר רישיון נהיגה מתאים, או רפאל בלישה אשר עבר תאונת דרכים עובר לארוע וביקש מחברו להתחלף באופנועים ולנהוג על הקטנוע האוטומטי של נתן עמר, וזאת משום שהפציעה בידו הקשתה עליו את הנהיגה באופנוע הכבד בעל ההילוכים. לטענת השוטר, הפציעה ביד מנעה מרפאל בלישה לנהוג על כל אופנוע ואין זאת כי אם היה רכוב מאחורי הנאשם והתחלף עמו כשהבחינו בשוטר.

ראיות המאשימה

מטעם המאשימה העיד רס"מ דניאל הדראי (להלן: "השוטר"), אשר הבחין לכאורה בנאשם כשהוא נוהג, כאמור בהזמנה לדין ת/1 ורפאל בלישה מורכב מאחריו. בנסיבות המקרה, כפי שנרשמו בת/1 נטען כי ממרחק 15 מטרים מהצומת, הנאשם הבחין בשוטר ומיד עלה על המדרכה וכמעט נכנס בחומה שהיתה במקום וכן הבחין כיצד מי שהיה מורכב מנסה לעלות על הקטנוע וכשניגש אליו אמר ששמו רפאל בלישה והוא זה שנהג. למקום הגיע בעל הקטנוע (נתן עמר) שטען כי נתן הקטנוע לרפאל בלישה.

ראיות ההגנה

מטעם ההגנה העידו הנאשם וכן שלושה עדים נוספים: עה/2 נתן עמר בעל הקטנוע שעליו נחשד כי הנאשם נהג, עה/3 רפאל בלישה בעל האופנוע הכבד יותר ומי שטען כי נהג על הקטנוע ולא הנאשם ועה/4 אלישע אליסיאן שנקרא למקום התאונה שביצע רפאל בלישה ולאחר מכן התלווה לחבריו על שני האופנועים, כשהוא נוכח בכל השתלשלות העניינים, מרגע החלפת הנהגים באזור התאונה ועד לעליית הקטנוע כשהוא נהוג על ידי רפאל בלישה על המדרכה והגעתו של השוטר. כמו כן הוגש וסומן שרטוט צומת הרחובות בגין – גבעת שאול, שהשוטר סימן על גביו במהלך עדותו .

לטענת המאשימה

השוטר הבחין היטב בנאשם נוהג בקטנוע ושמר איתו על קשר עין. עוד הבחין השוטר בניסיון של רפאל להתחלף עם הנאשם על האופנוע באופן שייראה כי הוא אשר נהג באופנוע, לא יתכן כי רפאל ינהג באופנוע כיוון שידו נשברה ותפעול הגז והבלמים מבוצע על-ידי היד, כמו כן אין להאמין לעדי ההגנה, באשר תיאמו עדויותיהם והן מופרכות ולא הגיוניות.

לטענת ההגנה

בבוקר האירוע שהיה חג פורים יצאו שלושת החברים: הנאשם, רפאל ועידו מרדכי (שלא העיד) (להלן: "עידו") לבצע חלוקת משלוחי מנות. הנאשם היה רכוב מאחורי עידו בקטנוע שבבעלות נתן (כיוון שלעידו אין אופנוע הוא בקש מנתן את הקטנוע) ורפאל נוסע באופנוע שלו. לאחר זמן מה התקשר רפאל לנאשם ולעידו והזעיק אותם לדרך בגין כיוון שעשה תאונה ונפצע. עידו והנאשם הגיעו למקום התאונה ולאחר זמן מה הגיע גם אלישע כשאף הוא רכוב על אופנוע נוסף. רפאל בקש מעידו להתחלף ברכבים כיוון שלאופנוע של רפאל יש גיר רגיל והקטנוע עליו רכב עידו (שבבעלות נתן) הינו בעל גיר אוטומאטי ועל כן ניתן לשלוט עליו בפחות מאמץ. לאחר מכן נסעו ארבעת החברים בשלושה אופנועים כדלקמן: עידו נוהג את האופנוע של רפאל והנאשם רכוב מאחורי עידו, רפאל נוהג בקטנוע של נתן ואלישע נוהג באופנוע שלו. עת יצאו ארבעת החברים מבגין ויצאו במחלף גבעת שאול לפניה ימינה לרחוב בן גוריון, עלה רפאל על המדרכה עם הקטנוע בשל סחרחורת ממנה סבל בשל פציעתו, עידו ואלישע עצרו את האופנועים והנאשם ירד במהירות מאחורי עידו ותפס את הקטנוע עליו רכב רפאל לבל יפול, בעוד רפאל יושב על הקטנוע. לאחר מכן ירד רפאל מהקטנוע כדי לכבות אותו ולהעמידו. ושב והתיישב עליו. לאחר זמן קצר הגיע השוטר אליהם ופנה לנאשם בטענה כי נהג בקטנוע. עוד טענה ההגנה כי התבצע עימות בין הנאשם לשוטר על-ידי קצין משטרה שדן בפסילת מנהלית של הנאשם והחליט שלא לפסול לו את הרשיון.