מדינת ישראל נ' מריה ליפק

פסק דין

מצאתי לזכות את הנאשמת מהאמור בעובדות כתב האישום.

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 30.08.10 בשעה 09.00 או בסמוך, ברחוב יגאל אלון תל אביב, נהגה הנאשמת ברכב כשהיא משתמשת בטלפון, בניגוד לתקנה 28 (ב)לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשמת כפרה בהאשמה המיוחסת לה ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העידה השוטרת קרן טל. עדותה נשענה רובה ככולה על הדו"ח אשר היא רשמה ביום המקרה – ת/1. על פי רישומה של השוטרת, ביום האירוע, "הנאשמת נהגה ברכב. תוך כדי נהיגה אחזה ביד ימין צמוד לפה מכשיר סוללרי נייד שחור ועליו פס כסף וביד שמאל אחזה בהגה. אני רגלי על יגאל אלון לשם אכיפה. מבחינה בנהגת דרך שימשה קדמית במרחק 4-6 מטרים"

תגובת הנאשמת לאוזני השוטר במעמד רישום הדו"ח הייתה: אני עובדת באיפ"א חכי תראי מה יהיה לך לא דיברתי. אבל בזמן שיצאה מהרכב הציגה בפני טלפון שחור עם פס כסף לציין כי זה הטלפון שאחזה בזמן הנהיגה."

בחקירה נגדית חזרה השוטרת על גרסתה.

בבית המשפט טענה הנאשמת כי אכן נסעה במקום. ברכב עימה היה אדם נוסף מאחור, כי קדימה היה לה בוסטר. מהלך הנסיעה הם דיברו בניהם. "ייתכן שמתוך דיבור עשיתי תנועה עם היד". השוטרת סימנה לנאשמת לעצור ומיד אמרה לה כי שוחחה בטלפון. הנאשמת לא הבינה לפשר הדבר ומיד טענה כי לא שוחחה בטלפון. הנאשמת הגיעה לשוטרת כשהיא כעוסה. השוטרת אמרה לנאשמת שראתה טלפון כחול עם פס לבן. הנאשמת רצה לרכבה הוציאה את התיק שלה שהיה על הרצפה והביאה לשוטרת את הטלפון כדי להראותו לשוטרת. השוטרת רשמה לה דו"ח וציינה כי הטלפון היה שחור עם פס כסף. הנאשמת אמרה לשוטרת שתתלונן עליה באיפ"א ובאותו רגע אף התקשרה אליהם. באיפ"א נתנו לנאשמת מכתב שהוגש לבית המשפט ממנו עולה כי ניסו לסייע לנאשמת במשטרה אך ללא הצלחה. עוד במכתב המליצו לה לפנות לבית המשפט. כמו כן הוגש פלט שיחות מסלקום.

עוד מטעם ההגנה העיד מר' אלכסנדר צ'בקוב, שעובד עם הנאשמת באותו מקום עבודה. לדבריו ישב ברכבה של הנאשמת במושב האחורי מצד ימין והם שוחחו בניהם. השוטרת עצרה את רכבה של הנאשמת וטענה כי היא שוחחה בטלפון. הנאשמת טענה כי לא שוחחה בטלפון. השוטרת החלה למלא את הדו"ח. הנאשמת שאלה את השוטרת "באיזה טלפון דיברתי?" השוטרת השיבה בצבע כחול. הנאשמת אמרה שאין לה טלפון כחול והראתה לשוטרת את המכשיר שלה. השוטרת רשמה בדו"ח את צבעו של הטלפון שהראתה לה הנאשמת. הנאשמת והעד היו מאד מופתעים. לדבריו הנאשמת לא דיברה בטלפון.

לאחר ששמעתי את הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להרשעת הנאשמת וזאת מחמת הספק שנוצר בליבי לאחר ששמעתי את עד ההגנה.

עד ההגנה העיד בפני בצורה עניינית וכנה. לא סתר את הנאשמת. וגרסתו אף טעמה בפרטיה את גרסת הנאשמת. עד זה השיב בחקירה נגדית לשאלות התובעת וגם כאן לא סתר את גרסתו הראשונית. בנסיבות האמורות לאחר עדותו נוצר ספק בליבי האם אכן הנאשמת שוחחה בטלפון ומצאתי לזכותה מהאישום.

לגבי התנהלותה של הנאשמת בבית המשפט, הרי שגרסתה הייתה עקבית הן בחקירה ראשית ובחקירה נגדית. אולם, היא לא איפשרה לשאול אותה שאלות ולפני סיום השאלה הייתה משיבה. ובמהלך חקירתה את השוטרת, הנאשמת לא נתנה לה להשיב לשאלות והייתה קוטעת אותה. אני חייב לציין כי הנאשמת לא עשתה עלי רושם טוב מהלך ניהול המשפט. יחד עם זאת לעניין נסיבות אירוע הדו"ח כפי שציינתי היה בליבי ספק.

לגבי השוטרת, השוטרת העידה בצורה רציפה וניסתה לשתף פעולה עם הנאשמת כמיטב יכולתה. אולם כפי שציינתי לאור הספק שנוצר בי איני יכול לקבוע כי מה שראתה השוטרת הוא אכן הטלפון של הנאשמת. לגבי האיום עליה ע"י הנאשמת, אני סבור שדבר זה לא היה תקין כלל ועיקר. ניסיונה של הנאשמת להלך אימים על השוטר הינו דבר נפסד. וראוי שהנאשמת לא תשוב לנהוג כך, רצונה של הנאשמת לבטל את הדו"ח שנרשם כנגדה באמצעות קשרים כפי שציינה בפני גובלת בפלילים.

סוף דבר, אני מזכה את הנאשמת מהעבירה המיוחסת לה בכתב האישום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"א אייר התשע"א, 25 מאי 2011, במעמד הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: