מדינת ישראל נ' מרחיב

בפני

שופט שמואל מלמד

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 22.11.10 בשעה 16.20 או בסמוך, ברחוב המסגר פינת יצחק שדה בתל אביב, לא ציית הנאשם לתמרור תן זכות קדימה. בניגוד לתקנה 64 (ג) + 22(א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העיד השוטר כרמי עובדיה. עדותו נשענה רובה ככולה על הדו"ח אשר הוא רשם ביום המקרה – ת/1 וכן סקיצה שרשם שסומנה ת/2. על פי רישומו של השוטר, ביום האירוע, השוטר עמד ברח' יצחק שדה 28 תל אביב במרחק 20 מטר מהצומת. השוטר הבחין בנאשם מתקרב לצומת מרח' המסגר. בצד ימין בכיוון נסיעת הנאשם מוצב תמרור תן זכות קדימה. הנאשם עצר בקו הצומת לאחר מכן נכנס לנתיב הימני של רח' יצחק שדה. כאשר הוא חוסם דרכו של אוטובוס שהיה בצומת ונאלץ לעצור כדי למנוע תאונה. הנאשם לא נתן זכות קדימה לאוטובוס נעצר ונרשם כנגדו דו"ח.

תגובת הנאשם לאוזני השוטר במעמד רישום הדו"ח היתה: "אני ראיתי את האוטובוס. אני עצרתי. אני לא גרמתי לו לעצור היה עוד רכב פרטי לפניו. אני חושב שאתה טועה"

בבית המשפט טען הנאשם כי עצר בסמוך לתמרור איפשר מעבר של הולכי רגל. התקדם על מנת שיהיה לו שדה ראיה. ברמזורים עמדו רכב לבן ואוטובוס לידו, הנאשם החל בפניה ימינה שעה שהרכבים עמדו בצומת מעבר לרמזורים.

כשפנה ימינה השוטר עצר אותו בצד. השוטר אמר לנאשם שלא נתן זכות קדימה לאוטובוס, הנאשם טען שלא היה אוטובוס, אלא רכב לבן, האוטובוס היה בנתיב השמאלי. השוטר כעס מאוד על כך שאמר לו שלא היה אוטובוס ושהוא משקר ורשם לו דו"ח.

בחקירה נגדית טען הנאשם כי השרטוט של השוטר משקף את המקום. לדבריו הוא נסע בנת"צ וניסה להשתלב לנתיב תחבורה רגיל. האוטובוס לא היה במקום בו הוא מצויר בשרטוט . שכן כאשר הוא נכנס לצומת האוטובוס בכלל היה לפני הצומת המתין ברמזור.

עוד מטעם ההגנה העיד ניסים אוחיון לדבריו הנאשם עצר בקו הצומת במטרה לפנות ימינה. החל בפניה. השוטר שעמד לצד הכביש אחרי הפניה שוחח שם עם גברת ואז הוא סימן להם לעצור. הנאשם עצר בצד לדברי העד האוטובוס נסע בנתיב השמאלי ביותר, לידו היה רכב פרטי, במסלול האמצעי, והם היו במסלול הימני ביותר.

לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי עדות השוטר היא אמת.

המחלוקת בתיק זה היא נקודתית והיא נוגעת למיקום האוטובוס בשעה שהנאשם פנה ימינה לרחוב יצחק שדה. אין מחלוקת לעניין הצבת התמרור. העובדה שהנאשם עצר בקו הצומת. כניסת הנאשם לרח' יצחק שדה. המחלוקת נוגעת רק למיקום האוטובוס וכפועל יוצא מכך, מספר הנתיבים במקום.

טענת השוטר עת הנאשם נכנס לרח' יצחק שדה גרם לאוטובוס לעצור. לעומתו טוען הנאשם שעה שנכנס לרח' יצחק שדה האוטובוס היה בכלל מעבר לצומת. עד ההגנה טען כי האוטובוס היה במסלול השמאלי ביותר במסלול הימני היה רכב פרטי והנאשם נסע בנתיב הנת"צ שהינו הנתיב השלישי במקום. לפי עדות עד ההגנה כולם נסעו במקביל כל אחד בנתיבו.

למעשה המחלוקת מתבטאת בשאלה אחת במשפט.

"ש.       אני אומר לך שאני עצרתי פעמיים, נתתי לאנשים לעבור, התקדמתי לטווח ראיה, האוטובוס עמד בנתיב השמאלי, ובנתיב הימני עמד רכב, הם עמדו ברמזור, כשפניתי ימינה הם עדיין היו ברמזור.

ת.        לא נכון. הוא נעצר בקו הדמיוני של הצומת, כאשר הוא נכנס לנתיב הימני לכיוון מזרח ביצחק שדה אותו אוטובוס כמו שציינתי בסקיצה נסע בנתיב הימני, נאלץ לעצור אחרת הייתה נגרמת תאונת דרכים, הוא לא נתן לא זכות קדימה. "

מצאתי לדחות את עדותו של עד ההגנה שכן זו סותרת את עדותו של הנאשם ואת התרשים שערך השוטר. לפי התרשים קיימים שני נתיבים בלבד במקום ולא שלושה נתיבים כעדות עד ההגנה. מעבר לכך הנאשם טען כי האוטובוס היה מעבר לצומת בשעה שנכנס לצומת בעוד עד ההגנה טען כי האוטובוס היה בנסיעה במקביל לנאשם ולכן לא הפריע לאוטובוס. עוד אציין כי לכאורה מעדות עד ההגנה אין צורך בתמרור שכן יש נתיב האצה בדמות הנת"צ. דבר שאף אחד מהצדדים לא טען.

לגבי המחלוקת שנפלה בין השוטר לנאשם מצאתי להעדיף את עדותו של השוטר על פני עדותו של הנאשם. וזאת בשל חוסר סבירות בעדותו של הנאשם. לכאורה השוטר עצר את הנאשם כאשר הוא לא ביצע עברה ואף לא יכול היה לבצע. שכן לדברי הנאשם האוטובוס היה מעבר לצומת שעה שנכנס לצומת. אך בדו"ח השוטר רשם "יש לציין שהצבעתי לנהג על האוטובוס שעצר בזמן שעצרתי אותו". השוטר הצביע לנאשם על אוטובוס שהיה בסמוך אליהם ולא מעבר לצומת בקו הרמזור. בנסיבות אלו מצאתי להעדיף את עדות השוטר על עדותו של הנאשם. מעבר לכך אציין כי בתגובתו לשוטר הנאשם לא טרח כלל לומר שהאוטובוס היה מעבר לצומת שעה שהוא נכנס לנתיב. אלא טען כי ראה את האוטובוס אך לא גרם לו לעצור. אם האוטובוס היה כגרסת הנאשם מעבר לצומת כאשר הוא נכנס לנתיב מדוע לו לומר זאת בפשוטת לשוטר האוטובוס היה ברמזור שנכנסתי לנתיב.