מדינת ישראל נ' מרדכי(עציר) ואח'

החלטה

1.כנגד המשיב ואחר הוגש כתב אישום המייחס להם באישום הראשון התפרצות לבית מגורים בצוותא, גניבה בצוותא. באישום השני התפרצות לבית מגורים בצוותא וניסיון גניבה בצוותא והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. למשיב שבפניי באישום השלישי מיוחסת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

2.בד בבד הוגשה בקשה למעצרם של המשיב, כמו גם האחר, עד תום ההליכים.

3.בהחלטה שניתנה על ידי הוריתי על שחרורו של המשיב בתנאי מעצר בית מלא. ערר שהגישה המדינה על החלטתי זו נדחה, אך ביהמ"ש המחוזי מצא להוסיף על תנאי השחרור איזוק אלקטרוני.

4.לימים הגיש המשיב בקשה לאפשר לו יציאה ממעצר הבית להתאווררות. בהחלטתי מיום 18.11.10 אפשרתי למשיב לצאת את מעצר הבית המלא בימים שבת, שני ורביעי בין השעות 16:00 ל – 19:00 וביום שישי בין השעות 12:00 עד 15:00.

5.המבקשת הגישה בקשה לעיון חוזר בגדרה התבקש ביהמ"ש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, וזאת נוכח הפרת תנאי שחרורו, כמפורט בבקשה, ואף בדו"ח שהוגש על ידי מנהלת האיזוק האלקטרוני, ובו פורטו הפרות רבות לכאורה שביצע המשיב, טרם מתן ההחלטה מ יום 18.11.10 ולאחריה.

6.בבקשה לעיון חוזר נאמר, בין היתר, כי ביום 28.11.10 בשעה 00:50 או בסמוך נתפס המשיב בסמוך לביתו, וכאשר הבחין בסייר, החל ללכת לעבר ביתו. בהקשר לאמור לעיל, הוצג בפניי אף תיק מעצר ימים של בית משפט השלום בתל אביב והחלטת ביהמ"ש מיום 2.12.10 ב – מ"י 2146-12-10, שם שוחרר המשיב בתנאים בהם הוא שוחרר תוך ביטול כל יציאה שהיא, כאשר ההגבלה תחול למשך שבעה ימים.

7.עוד נטען בבקשה לעיון חוזר כי מעיון בדו"ח מנהלת האיזוק, עולה שמדובר במשיב אשר באופן סדרתי מפר את תנאי שחרורו, ונרשמו לחובתו, מאז יום 4.11.10, 23 הפרות שחלקן משמעותיות.

8.ב"כ הצדדים טענו איש-איש כמידתו, בתמיכה לעמדת שולחו.

ב"כ המבקשת בדעה כי דינו של המשיב להיעצר עד תום ההליכים, לפי שהוא מפר באופן שיטתי את תנאי שחרורו, והוא אינו ראוי לאמון ביהמ"ש לנוכח חומרת מעשיו, ומן הראוי שיישלח מסר מתאים בצורה של מעצרו עד תום ההליכים.

ב"כ המשיב בדעה כי אין מקום למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. לדבריו, בין היתר, לא נלוו להפרות, ככל שהיו, עבירות נלוות, לטענת המשיב, המדובר בבעיות הקיימות בקו האיזוק האלקטרוני, ככל הנראה המשטרה מחפשת אחר שולחו אשר זוכה לביקורים תכופים של נציגי מנהלת הפיקוח האלקטרוני והבילוש.

ב"כ המשיב אף הציג לעיוני החלטות בתמיכה לעמדתו, כי מן הראוי לא לעצור את שולחו, אלא להותירו באותם תנאי שחרור או לחילופין בתנאי מעצר בית מלא.

9.הלכה היא כי חלופת מעצר מתבססת על האמון שביהמ"ש רוכש לנאשם, וככל שביהמ"ש מסתפק בחלופת מעצר, הרי שהוא עושה כן תוך שהוא סומך על הנאשם שלא ינצל את שחרורו ויפר את האמון שביהמ"ש נותן בו.

למרבה הצער, נראה שהמשיב שבפניי חורג חריגה משמעותית מתנאי שחרורו, ובאופן סדרתי מפר את תנאי מעצרו תוך שהפרות אלה מתועדות בדו"ח של מנהלת האיזוק האלקטרוני, כאשר חלק מן ההפרות טרם מועד החלטתי מיום 18.11.10, ולא הובאו לידיעתי בטרם מתן ההחלטה.

10.מעיון בדו"ח החריגות עולה כי המשיב אף המשיך והפר את תנאי שחרורו, שנקבעו בהחלטה מיום 18.11.10, וזאת אף החל מיום 21.11.10 ועד ליום 28.11.10 – הפרה שהיא נשוא הבקשה שנידונה בבית משפט השלום בתל אביב, שם נטען כי המשיב נמצא מחוץ למעצר הבית בשעה 00:50.

11.בבש"פ 9854/06, עאטיאס, נפסק לעניין האיזוק האלקטרוני כי ככל שנקבע שעל הנאשם לשאת איזוק אלקטרוני לצד מפקחים בשר ודם, הרי כל אלה הינם חישוקים שנועדו להבטיח את קיומו של החוזה – חוזה בין הנאשם לביהמ"ש, לפיו לא יפרו את תנאי שחרורו. במקום שבסיס האמון אינו קיים, אף איזוק אלקטרוני לא יהווה מענה.

12.כמו כן, מוכרת ההלכה כי לא על נקלה יורה ביהמ"ש על מעצרו של מי ששוחרר בתנאים בעבר, ולצידה הלכות כי מי שהפר תנאי מעצר בית, הרי שהפרה זו גוררת ברגיל מעצרו עד תום ההליכים, ועל ביהמ"ש לשקול האם חרף הפרת תנאי השחרור, עדיין נשמרת מידה של אמון בנאשם המצדיקה ליתן לו הזדמנות נוספת של שחרורו לחלופת מעצר.

13.על רקע כל האמור, אף לא ברור מה מידת האמון שיכול ביהמ"ש ליתן בערבים/במפקחים של המשיב, והיכן מצויים הם בכל "התמונה", ומדוע לא נשמע כל דיווח מצידם ביחס להפרות השונות, שחלקן מתבטא בעשרות דקות.

14.סוף דבר:

לעת הזאת, לא מצאתי להורות על החזרת המשיב לתנאי שחרורו הנוכחים.