מדינת ישראל נ' מרדינגר ואח'

החלטה

אין מקום לבקשה זו, וזאת בלשון המעטה.

הבקשה היא למעשה "מיחזור" של הבקשה הקודמת, שבה התקיים דיון ארוך ביום 19.6.11, ובסופו קיבלו המבקשים את המלצת בית המשפט, חזרו בהם מן הבקשה והיא נמחקה.

הנסיון לשוב "ולהחיות" את הבקשה משום שהמבקשים אינם משלימים עם החלטתו של בית-משפט השלום, כאמור – אינו ראוי.

אני רואה להעיר, כי האמור בסעיף 31 בבקשה הנוכחית, אינו משקף את חילופי הדברים במהלך הדיון ביום 19.6.11. הסניגור המלומד ביקש במפורש, כי בית-משפט זה יורה לבית-משפט השלום לגבות את ראיות נוספות וחזר בו מן הבקשה ללא סייג (ראה עמ' 61 לפרוטוקול). ההחלטה שניתנה משקפת חזרה זו.

לא זו אף זו: לבית-משפט זה אין סמכות לדון בבקשה, משאין הליך תלוי ועומד בפניו. לכך הסכים גם הסניגור (ראה עמ' 61 שורה 17), ומאומה לא התחדש בנושא זה.

ובבחינת מעבר לנדרש: הבקשה במהותה היא ל"מיקצה שיפורים" מובהק בהיקף נרחב, קרי – הגשת ראיות רבות, האמורות להתמודד עם ממצאיה של ערכאת הערעור. אין מקום למיקצה שיפורים גם בהליך הערעור, על אחת כמה וכמה לאחר מתן פסק הדין בערעור.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ד' אב תשע"א, 04 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: