מדינת ישראל נ' מרגלית ואח'

גזר דין

הרקע וההרשעה

1.הנאשמים שלפני הורשעו לפי הודאת נאשם 1 בשני אישומים:

באישום הראשון הורשעו ביצוע 4 עבירות לפי סעיף 117(א)(13) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 [החוק] (אי הוצאת חשבונית מס למרות החובה להוציאה ואי תשלום המס הגלום בה), 4 עבירות לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק (מסירת ידיעה כוזבת או דוח או מסמך אחר, הכוללים ידיעה כאמור) ולגבי נאשם 1 - יחד עם סעיף 119 לחוק.

כן הורשעו הנאשמים באישום השני בביצוע עבירה אחת לפי סעיף 117(א)(1) לחוק (סירוב או הִמנעות ממסירת ידיעה, מסמך, פנקס או דוגמה שיש חובה למסרם לאחר שנדרש לעשות כן) ולגבי נאשם 1 - יחד עם סעיף 119 לחוק.

2.נאשם 1 היה בעלים ומנהל בנאשמת 2, שעסקה ביזמות בניה והיתה רשומה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום כ"עוסק מורשה", כהגדרתו בחוק. הנאשמים חייבים היו לנהל פנקסים ורשומות ולדווח ולשלם מס במועד ובאופן הקבועים בחוק ובתקנות מס ערך מוסף התשל"ו-1976 [התקנות].

האישום הראשון עוסק בכך שהנאשמים מכרו דירה לאדם אחר וקיבלו החל מחודש פברואר ועד חודש מאי 2008 תשלומים בגין עסקת המכירה, בסך של 1,509,498 ₪, כולל מע"מ בסך 202,573 ₪. עקב בקורת שנערכה לנאשמים התברר שלא הוציאו חשבונית מס בגין התמורה, לא שילמו את המע"מ, לא דיווחו על כך והגישו דוחות כוזבים למע"מ, שהקטינו את עסקאותיהם, כמפורט בכתב האישום.

האישום השני ענינו ממצא שנתגלה בבקורת, לפיו בתקופה 12/07 רשמו הנאשמים בספרי הנהלת החשבונות שלוש חשבוניות מס שהוצאו על שם מוחמד מוחמד, למרות שבוטלו, ובגינן נוכה סך של 113,925 ₪, בגין עבודה שכלל לא בוצעה. יותר מכך: סכום המע"מ הגלום בשלוש החשבוניות (שמלכתחילה אסור היה לנכותן) היה בסך 54,765 ₪ בלבד.

3.ביום 13.06.13 הודה נאשם 1 בכל המיוחס לו ולנאשמת 2 בכתב האישום.

4.לאחר שהנאשמים הורשעו, הם ביקשו לדחות את מועד הטיעונים לעונש כדי לאפשר לנאשם 1 לנסות לגייס כספים, כדי להסדיר את תשלום החוב, או חלקו. דיון הטיעונים לעונש אכן נדחה, הן כדי לתת לנאשם הזדמנות להסדיר את חובו וכן לצורך קבלת חוות דעת מהממונה על עבודות השירות בדבר התאמת הנאשם לביצוע עבודות שירות, אם יוטל עליו עונש מאסר שיכול וירוצה באופן זה. עם זאת הובהר לנאשם כי האפשרות הזו רלוונטית, אם בכלל, למצב בו יעלה בידו להסיר את מלוא מחדליו, דבר שלא קרה.

טיעוני המאשימה לעונש

5.בבסיס טיעוניה הדגישה המאשימה את חומרת העבירות, את החזרה עליהן מתוך כוונה לחמוק מתשלום מס ואת העובדה שהנאשם הוסיף חטא על פשע בכך שהגיש בקשה להחזרים בגין הוצאות, שעלו בסכומן, לכאורה, על ההכנסות. המאשימה התייחסה לעובדה שהנאשם בחר למשוך את ההליכים במשך שלוש שנים בטרם החליט להודות, דבר שיכול היה לעשות זמן רב קודם. זאת ועוד: על אף הבטחותיו של הנאשם, עד למועד הטיעונים לעונש לא הוסר המחדל.

המאשימה ביקשה להחמיר עם הנאשם ולהטיל עליו עונש מאסר בפועל וכן עונש (ולו קנס סימלי) על החברה, על אף שזו נמצאת בכינוס נכסים ואינה פעילה.

טיעוני הנאשם לעונש

6.הסנגור התייחס להיות הנאשם נעדר עבר פלילי. הנאשמת הוקמה ב-2004 ועד 2008, המועד בו נקלעה למצוקה כלכלית, דיווחה הנאשמת, בניהול הנאשם, על כל הכנסותיה. מדובר במחזור עסקאות של 27 מליון ₪, אשר דווח כדין. הסנגור טען כי לנאשמים לא נותרה ברירה אלא לעשות את אשר עשו, בשל הקלעותם לחובות והסתבכותם הכלכלית, בעקבות הכניסה של נאשמת 2 למצב חדלות פרעון. הוא ציין כי בשל העובדה שחשבונות הבנק של הנאשמת היו בחריגה מאשראי, כל סכום כסף שנכנס לחשבון, לרבות המע"מ ששולם לנאשמים, "נבלע" באופן שהנאשם לא יכול היה להעבירו לשלטונות המס. מאחר שלא היו לנאשמים מקורות כספיים חלופיים, לא היה להם מנין לשלם את החוב וכך נוצרו העבירות. עוד טען הסנגור כי הנאשם עשה מאמצים רבים בניסיון לגייס את הכסף לצורך תשלום החוב, אך ללא הצלחה. זאת משום שהנאשם נמצא במצב של פשיטת רגל. מרגע שמונה כונס נכסים, אויינה יכלתם של הנאשמים לכסות את חובם. הוגשה רשימת חובות של הנאשמים (נ/1).

לדברי הסנגור יש להקל בעונשו של הנאשם, שהינו אדם נורמטיבי, שומר חוק, לוחם בצבא, ששירת את המדינה לאורך שנים. הנאשם, שלו ארבעה בנים, המבוגר בהם בן 13, התגרש מאשתו על רקע המשבר הכלכלי אליו נקלע, ודבר זה היווה משבר אישי לילדים. הטלת עונש מאסר על הנאשם יגרום למשבר נוסף ועמוק אצל הילדים.

הסנגור טען כנגד האופן בו חישבה המאשימה את מספר העבירות שביצעו הנאשמים, אך מרגע שהנאשמים הודו והורשעו בביצוע ארבע עבירות, אין מקום לטענה שצריך היה להאשים רק בשלושה דוחות.

הסנגור הפנה למספר פסקי דין בהם המעשים היו חמורים לכאורה מאלה של הנאשם ונפסק עונש מקל שאינו עונש מאסר בפועל.

דיון והכרעה

קביעת מתחם העונש ההולם