מדינת ישראל נ' מרגולין

החלטה

מונחת בפני בקשה להאריך את פסילתו של המשיב מלהחזיק רישיון הנהיגה, בהתאם לסמכותי לפי סעיף 47(ט) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן – הפקודה), עד לתום ההליכים ואף מעבר לשישה חודשים.

המשיב נפסל מנהלית מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, זאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודה.

בכתב האישום נטען כי ביום 9.4.13, שעה 20:30 לערך, נהג המשיב בכביש 5 לכיוון מערב כשהוא מבצע סטיות בין נתיבים מספר רב של פעמים. סנ"צ אבירם רז נסע בניידת משטרה והורה למשיב לעצור כשכרז לו באמצעות מערכת כריזה, אך המשיב לא ציית להוראות השוטר, אלא המשיך בנסיעה פרועה תוך שהוא גורם לכלי רכב לסטות, עד שנעצר אחרי מרדף.

נטען כי המשיב נהג ברכב כשהוא שיכור ונתון תחת השפעת משקאות משכרים, ריח אלכוהול חזק נדף מפיו, היה מבולבל, דיבר לא לעניין, וסירב לבצע בדיקת מאפיינים. בבדיקת נשיפה נמצא ריכוז אלכוהול של 830 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף.

העבירות שיוחסו למשיב הן: נהיגה בשכרות ותחת השפעת משקאות משכרים, עבירות בניגוד לסעיף 62(3), בקשר עם סעיפים:39א ו-38(1) לפקודה ותקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן – התקנות), נהיגה בקלות ראש, עבירה בניגוד לסעיף 62(2) לפקודה ואי ציות להוראת שוטר עבירה בניגוד לתקנה 23(א) לתקנות.

בבקשה נטען כי בחומר הראיות יש בסיס לכאורי להוכחת העבירות בכתב האישום, וכי המסוכנות גלומה ביסודותיה של עבירת השכרות, בפרט כשמדובר ברמה גבוהה של אלכוהול כפי שהיה כאן. המבקשת הוסיפה כי לא אחת נקבע בפסיקה כי נהג שעולה על הכביש כשהוא שיכור, כמוהו כמכונת מוות נעה.

ב"כ המשיב טען כי אין להאריך את הפסילה שכן נפל פגם באי החלפת פיה בין נשיפה לנשיפה. אמנם קיים מזכר בו צוין שהוחלפה פיה, אך המזכר נכתב כ-3 שבועות לאחר האירוע. הוא הוסיף כי בפסיקה נקבע, שאם שכח השוטר לרשום כי החליף פיה באותה מידה ייתכן ששכח להחליפה. לעניין אי הציות להוראת שוטר נטען כי המשיב כלל לא נחקר בנדון, וכי בפועל הוא לא הסתכל לכיוון השוטר.

השיקולים המנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו הינם: ראשית, קיומן של ראיות לכאורה ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו של המשיב כדי לסכן את שלום הציבור.

קיומן של ראיות לכאורה

נהיגה בקלות ראש ואי ציות להוראת שוטר

אין חולק כי המשיב נהג במועד האירוע.

במזכר תיאר השוטר סנ"צ אבירם רז כיצד בעת שנסע בניידת שלא בתפקיד על כביש 5 ממזרח למערב, עוררה נהיגתו של המשיב את חשדו. המשיב נסע בנתיב הנסיעה האמצעי ואו אז סטה לנתיב נסיעה שמאלי תוך חציית נתיבים וסטייה לעבר אי התנועה. כך מספר פעמים. השוטר פעל לעצור את המשיב באמצעות שימוש במערכת הכריזה והסירנה בניידת, אך המשיב המשיך לנהוג באופן מסוכן, וכתוצאה מכך נאלצו נהגים אחרים לסטות מנתיב נסיעתם. השוטר ניסה לעקוף את המשיב מצדו הימני וסימן לו לעצור בעודו נוסע במקביל אליו, אך המשיב לא הסתכל לכיוונו, ולא התייחס לקריאות הכריזה והסירנה והמשיך בנסיעה בין הנתיבים, לרבות פנייה לנתיב הימני ולשול.

בנסיעתו זו סיכן המשיב את השוטר, ולפיכך החליט השוטר לנסוע אחרי המשיב, תוך שהוא מאט את התנועה למניעת תאונה עם כלי רכב בכביש. המשיב פנה לכביש 2 לצפון והשוטר הזעיק סיוע.

במחלף הסירה פנה המשיב לכיוון הרצליה, ובסופו של דבר עצר עקב אור האדום ברמזור בכיוון נסיעתו ועומס כלי רכב על הכביש.

השוטר ניגש למשיב, אשר טען כי נסע בדרכו מעבודתו בפתח תקוה לביתו בכפר סבא. השוטר הסביר למבקש שזו לא הדרך לכפר סבא, או אז טען המשיב כי היה בדרכו לפגישה בהרצליה עם איציק, ואף הציע לחייג לאיציק על מנת לאמת טענתו זו. עם זאת, איציק מסר לשוטר כי לא קבע פגישה כלשהי עם המשיב. השוטר רשם כי המשיב היה מבולבל, גמגם, ודיבר לא לעניין.

בהודעת נהג תחת אזהרה, טען המשיב כי נהג על כביש 5 ואו אז פנה צפונה לכביש 2, ניידת עקפה אותו, הוא עצר, והתחיל כל "הבלאגן הזה".

תוך כדי נסיעה לא קצרה פעל השוטר על מנת לעצור את המשיב באמצעות כריזה וסירנה, ואף נסיעה במקביל אליו. טענתו של המשיב כי לא הבחין בשוטר חרף כל האמור לעיל, יש בה כדי לחזק את הטענה כי המשיב לא היה כשיר לנהיגה עקב שכרותו. בשלב הנוכחי די בראיות שהציגה המבקשת על מנת לקבוע כי המשיב נהג בקלות ראש תוך סיכון ציבור המשתמשים בדרך.

נהיגה בשכרות:

השוטר רשם כי המשיב נשמע מבולבל, דיבר לא לעניין, גמגם ולא הצליח למצוא במכשיר הטלפון שלו, את מספר הטלפון של שותפו. על פי דוח מאפייני ההתנהגות מפיו של המשיב נדף ריח אלכוהול חזק והוא הודה כי שתה בקבוק בירה, אולם סירב לבצע את מבחני הביצוע הנכללים בבדיקת המאפיינים.