מדינת ישראל נ' מרגולין

פסק דין

הנאשם זכאי מחמת הספק

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 24.8.10, הודעת תשלום קנס בגין אי ציות לתמרור ב-37 (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנות 22(א) ו- 64(ד) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 5.4.12, נשמעו הראיות בתיק.

מטעם המאשימה, העיד המתנדב רביד ציון, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח שסומן ת/1.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם והוגשו תמונות שצילם וסומנו נ/1- נ/5.

על פי גרסת המאשימה, ביום 24.8.10, בסמוך לשעה 11:00, נהג הנאשם ברכב ברמת גן, ברחוב גולדסבום ובהגיעו לצומת עם רחוב דורי, נצפה על ידי העד כאשר אינו מציית לתמרור ב- 37 המוצב בכיוון נסיעתו ופונה ימינה בנסיעה רצופה.

העד הורה לנאשם לעצור את הרכב ורשם מפיו את הדברים הבאים:" אין לי מה להגיד. התמרור עליו מסומנת פניה ימינה באור צהוב מהבהב וזה הטעה אותי".

הנאשם העיד להגנתו ועל פי גרסתו נהג במקום האמור, אך לא הבחין בתמרור שכן היה מוסתר על ידי ענפי עץ, כפי שניתן לראות בתמונות שהגיש.

לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי את הראיות, לא אוכל לקבוע במידה הנדרשת בהליך פלילי, כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

מהתמונות שהגיש הנאשם, עולה כי אכן היה התמרור מוסתר ולו באופן חלקי, על ידי ענפי עץ סמוך.

ייתכן ובנסיבות אלה, התקשה הנאשם להבחין בתמרור.

הנאשם הציג תמונות מאוחרות יותר, בהן נראה כי הענפים נגזמו והתמרור נראה באופן ברור.

הנאשם עמד על גרסתו, ועדותו בבית המשפט עשתה עלי רושם אמין.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

ניתן היום, י"ד אייר תשע"ב, 6 מאי 2012, במעמד הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: