מדינת ישראל נ' מקונן

הכרעת דין

בהסתמך על הודאתו של הנאשם אני מרשיע אותו בעבירות הבאות:

א.תקיפה חבלנית, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

ב.תקיפת שוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 273 לחוק הנ"ל.

ג.איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל.

ד.העלבת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 288 לחוק הנ"ל.

ה.הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק הנ"ל.

ניתנה והודעה היום י' ניסן תשע"א, 14/04/2011 במעמד הנוכחים.

דניאל בארי, שופט

גזר דין

ההשתלשלויות בתיק זה מצביעות על ליקויים רבים בהתנהגות התביעה.

הנאשם הועמד לדין בתיק פלילי 2667/08 וביקש לצרף את כל התיקים הפתוחים נגדו.

ככל הנראה כל התיקים לא נאספו עד למועד מתן גזר הדין שקבע כי על הנאשם יהיה לרצות עונש מאסר של שישה חודשים.

הנאשם הופנה לממונה על עבודות השירות שקבעה שהוא אינו מתאים לרצות עונש בעבודות שירות.

ביום 14/6/09 התקיים דיון בפני כב' השופטת רביד ובתחילת הדיון מסר עורך דינו של הנאשם: "לאור חוות דעת הממונה, אני מבקש לצרף עוד שני תיקים ויש לנו הסדר בכל התיקים, כולל הסדר לעניין העונש...". התובעת שהופיעה בתיק ציינה: "העמדה שלה לאור חוות דעת הממונה היא לקביעה שעונש המאסר שהוטל על הנאשם ירוצה במאסר ממש ולא בעבודת שירות שכן הוא נמצא לא כשיר לבצע עבודות שירות. לאור עמדה זו חברי מבקש שבית המשפט יבטל את גזר הדין שנתן והוא מבקש לצרף את שני התיקים הנוספים...".

בהמשך, ברור מן ההקשר כי ביהמ"ש סבר שאין אפשרות לבטל את גזר הדין ולכן שני התיקים לא צורפו.

אותם שני תיקים שלא צורפו הם התיקים שבגינם אני גוזר את דינו של הנאשם.

האירוע הראשון מתייחס לחודש פברואר 2007 והאירוע השני לחודש מאי 2008.

כתב האישום הוגש בחודש ספטמבר 2010.

כפי שציינתי לעיל הליקוי הראשון היה בכך שכל התיקים לא נאספו עד למועד מתן הכרעת הדין והליקוי השני הוא שהוגש כתב אישום כעבור שנים רבות לאחר שהתביעה הסכימה לעונש כולל של שישה חודשי מאסר כששני התיקים שבפניי הם חלק מאותו הסדר.

נוכח האמור לעיל, ספק אם היה מקום להגיש כתב אישום ואם כבר הוגש כתב אישום, אין ספק כי לא היה מקום לדרוש מאסר בפועל.