מדינת ישראל נ' מצרי(עציר)

גזר דין

הנאשם הורשע על ידי בעבירות של החזקת נשק, נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון. הצדדים הציגו בבית המשפט הסדר טיעון במסגרתו נתבקשתי לגזור על הנאשם ענישה מוסכמת. במקרה חריג זה החלטתי לסטות מן ההסדר ולהחמיר בעונשו של הנאשם. אלה נימוקיי:

העובדות, השתלשלות ההליך וטענות הצדדים

נגד הנאשם הוגש ביום 31.1.10 כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין), נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"ר-1961 (להלן – הפקודה) ונהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 10 לפקודה.

לפי עובדות כתב האישום ביום 19.1.10 נהג הנאשם ברכב מסוג טויוטה מ"ר 0998766 סמוך לצומת ניצני עוז, וזאת ללא רישיון נהיגה תקף, ואף שבאותה עת היה פסול מלהחזיק רישיון נהיגה. בנוסף החזיק הנאשם ברכב מטען חבלה מאולתר המורכב מצינור מתכת בהיותו מלא בחומר נפץ.

ביום 17.2.10 הודיעו ב"כ הצדדים כי התקשרו ביניהם בהסדר טיעון, לפיו יודה הנאשם בעובדות כתב אישום מתוקן, יורשע על יסוד הודאתו, והצדדים יעתרו לעונש מוסכם.

כתב האישום המתוקן כולל שני תיקונים מינוריים: סוג הרכב ומספר הרישוי שלו תוקנו, ונמחקו המילים "בהיותו מלא", כך שעתה מואשם הנאשם בכך שהחזיק ברכבו מטען חבלה מאולתר המורכב מצינור מתכת וחומר נפץ.

לעניין התיקון השני הבהיר ב"כ המאשימה כי כמות חומר הנפץ שנמצאה ברכב פחתה, ועמה פוטנציאל ההרס שהמטען יכול היה לגרום.

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשע על יסוד הודאתו.

הצדדים טענו לעונש מוסכם של 12 חודשי מאסר בפועל והפעלת מאסר על-תנאי בחופף ובמצטבר, כך שסך הכול ירצה הנאשם 14 חודשי מאסר. עוד הסכימו הצדדים כי בית המשפט יגזור על הנאשם עונש מאסר על-תנאי, יופעל עונש פסילה על-תנאי מתיק קודם, ויושתו על הנאשם עונשי פסילה על-תנאי וקנס כספי כראות עיניו של בית המשפט.

ב"כ המאשימה, המתמחה מר צחי יונגר, נימק את התקשרות המדינה בהסדר בכך שהנאשם הודה בעובדות כתב האישום באופן מהיר שהביא לחיסכון זמן שיפוטי; בכך שהנאשם עבר תאונת דרכים שבוע לפני שביצע את העבירות, הוא נטל כדורים וללא ספק הדבר השפיע עליו; בכך שמצבו הנפשי של הנאשם היה "על גבול הגנת השפיות", ובקיומם של קשיים ראייתיים.

ב"כ המאשימה הודיע לבית המשפט כי לא יוכל להרחיב בנושא הקשיים הראייתיים משום שהדבר עלול לגרום לסכנה. במצב דברים זה שמעתי, בהסכמת ב"כ הנאשם, הסברים במעמד צד אחד בלבד, ונרשם פרוטוקול סודי. כיוון שהדברים נשמעו במעמד צד אחד, לא אחזור עליהם כאן, ואציין רק כי ב"כ המאשימה אכן מסר לבית המשפט הסברים בנוגע לשיקולים נוספים שהניעו את הפרקליטות להתקשר בהסדר הטיעון. עם זה, ב"כ המאשימה הבהיר כי אינו מוסמך לפרוש בפני בית המשפט את מלוא השיקולים מן הסוג הזה משום שבעצמו לא נחשף אליהם.

במצב דברים זה התחדש הדיון הפתוח והוסכם על הצדדים כי הדיון יידחה על מנת שפרקליטות המחוז תוכל להיות מיוצגת בידי עו"ד שמוסמך להביא בפני בית המשפט את התמונה המלאה. עוד סוכם כי הדיון האמור יתקיים במעמד צד אחד בלבד והנאשם לא יובא.

לדיון שהתקיים לפני ביום 1.3.10 התייצבה עו"ד בן שמואל. לדברי עו"ד בן שמואל, הדברים שאמר המתמחה לבית המשפט בדיון הקודם לא היו מדויקים. ב"כ המאשימה ציינה כי הצדדים התקשרו בהסדר לפני שהוצאה תעודת חיסיון, וביקשה לקיים דיון במעמד שני הצדדים בו תפרוש בפני בית המשפט את מלוא השיקולים שעמדו לנגד עיני הפרקליטות בהתקשרה בהסדר.

הדיון נדחה אפוא ליום 18.3.10. במועד זה טענה עו"ד בן שמואל. התובעת נימקה את התקשרות הפרקליטות בהסדר הטיעון עם הנאשם בשני הרכיבים הבאים ובהם בלבד:

בכך שהנאשם הודה בהזדמנות הראשונה – כבר ברגע תפיסתו – וחסך בזמן שיפוטי, בכך ששיתף פעולה בחקירה וחסך פעולות חקירה נוספות (אם כי לא הפליל אחרים ולא מסר את שמו של מי שנתן לו את המטען).

מצבו הנפשי של הנאשם. נטען על ידה כי הנאשם עבר תאונת דרכים זמן קצר לפני ביצוע העבירה, לאחר התאונה החל חש במצוקה נפשית וכעבור מספר ימים פנה לבית החולים וטופל במישור הנפשי. הנאשם נבדק מספר פעמים בבית החולים ועלה חשד כי הוא נתון במצב פסיכוטי. הנאשם אף טופל בכדורים בעת שביצע את העבירות בהן הורשע. לדעת ב"כ המדינה מצבו הנפשי של הנאשם עתיד היה לגרום לקשיים ראייתיים בהמשך הדרך, למרות שהפסיכיאטר המחוזי חיווה דעתו כי הנאשם אינו סובל ממחלת נפש, בזמן מעשה סביר כי הבין את טיב ותוצאות מעשיו והוא מסוגל לעמוד לדין.

ראוי לציין כי בעת שטענה ב"כ המדינה בעניין זה החל הנאשם, בפעם הראשונה מאז שחזיתי בו באולם, לפעור ולסגור את פיו באופן מוזר ומוגזם. התנהגות זו של הנאשם עולה בקנה אחד עם מסקנת הפסיכיאטר המחוזי כי הלה מתחזה לחולה נפש, ואמנם לאחר שבית המשפט העיר אודות ההתנהגות האמורה, שהחלה כאמור רק בשלב בו ב"כ המדינה טענה בנושא זה כשיקול להתקשרות בהסדר, חדל הנאשם מהתנהגותו המוזרה.

ב"כ המדינה הצהירה כי בין השיקולים שהובילו את המדינה להתקשר בהסדר לא קיים שיקול של הקלה בעונש כגמול על שיתוף פעולה עם השלטונות.

ב"כ המדינה הוסיפה כי אמנם בעת שהנאשם עבר את העבירות עמד נגדו מאסר על-תנאי חב הפעלה, אולם לא בעבירות נשק, ועל כן לתפיסתה אין מניעה לחפוף אותו לעונש שייגזר על הנאשם.