מדינת ישראל נ' מציעי(עציר)

הכרעת דין

הנני מודיע על זיכוי הנאשם מביצוע עבירה של החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

כתב האישום ויריעת המחלוקת

בכתב האישום מייחסת המדינה לנאשם ביצוע עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 + 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק) והחזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק.

לפי עובדות כתב האישום, בין הנאשם לרשרש אבו חבלה (להלן – "המתלונן") היה סכסוך שבעקבותיו נערכה סולחה בין הצדדים על ידי השייח עמאד ראשד גאנם (להלן – "השייח").

כיומיים טרם המועד הרלוונטי לכתב האישום הבחין המתלונן כי מספר בני משפחה קטינים ממשפחתו של הנאשם זרקו אבנים לעבר ביתו. הנאשם ניגש לשייח ועדכנו בדבר. השייח אמר שישוחח עם הורי הקטינים.

ביום 28.9.2013 בשעה 17:00 או בסמוך נסע המתלונן יחד עם אשתו וילדיו הקטינים ברכב מסוג פג'ארו בישוב זמר. המתלונן עמד ליד אחד הבתים בישוב. למקום הגיע הנאשם כשהוא נוהג ברכבו מסוג טויוטה קורולה. הנאשם עצר את רכבו סמוך לרכב המתלונן, שאל את המתלונן מדוע אמר כי בנו של הנאשם זרק אבנים לעבר ביתו, והטיח בו ששיקר. לאחר דין ודברים מילולי בין השניים שאל הנאשם את המתלונן האם הוא רוצה לראות משהו.

המתלונן יצא מרכבו וניגש לרכב הנאשם. הוא רכן דרך חלון רכבו של הנאשם כאשר הנאשם יושב בתוכו. הנאשם נטל סכין ודקר באמצעותה את המתלונן בבטנו מתחת לבית השחי ובידו. בהמשך אמר הנאשם למתלונן "עכשיו תלך למשטרה אני ישבתי 7 שנים בבית סוהר על ביטחון ולא איכפת לי להרוג אותך ולשבת 100 שנים".

כתוצאה ממעשי הנאשם נפצע המתלונן, נגרם לו חתך באורך 2 ס"מ בידו השמאלית, חתך בבטנו ומתחת לבית השחי, והוא נזקק לטיפול רפואי הכולל תפרים ואף אושפז בבית חולים.

בישיבת המענה לכתב האישום אישר הנאשם את דבר קיומו של סכסוך בינו לבין הנאשם. הוא כפר בכך שילדיו ובני משפחתו זרקו אבנים לעבר בית המתלונן, אישר כי המתלונן פנה לשייח והשייח אמר לו שישוחח עם משפחת הנאשם. הנאשם הסביר לשייח שלא היו דברים מעולם. הנאשם אישר שראה את המתלונן עומד בשולי הכביש בישוב זמר, הודה שעצר לדבר איתו ואמר לו ששיקר לשייח בנוגע לזריקת האבנים על ביתו.

הנאשם כפר בכך שהציע למתלונן לראות משהו, והוסיף וכפר ביתר פרטי האירוע המופיעים בכתב האישום. לגרסת הנאשם, הייתה שיחה בינו לבין המתלונן, ובסיומה התניע הנאשם את רכבו ונסע מהמקום. הנאשם אף ניגש לתחנת המשטרה והגיש תלונה נגד הנאשם על כי איים עליו והאשים אותו באותה שיחה.

המאשימה העידה את המתלונן, את אשתו סחר אבו חבלה (להלן – "סחר"), את אחיו בילאל עמאר (להלן – "בילאל"), את אמין גנאים (להלן – "אמין"), את השייח עימאד ראשד, וכן את השוטרים רון בן ששון, עיסאם גנאים, זיו טביב ושירן פרזם.

הנאשם העיד להגנתו ובכך התמצתה פרשת ההגנה.

יריעת המחלוקת

לאחר שמיעת הראיות התברר כי המחלוקת העובדתית בין הצדדים מצומצמת ביותר:

הנאשם והמתלונן שכנים; מוסכם כי היה סכסוך בין הנאשם למתלונן, וסכסוך זה יושב באמצעות סולחה שהתקיימה לפני שני נכבדים, ביניהם השייח, כחודש עד חודשיים טרם האירוע מושא כתב האישום; מוסכם כי המתלונן האשים ילדים ממשפחת הנאשם בכך שזרקו אבנים על ביתו; מוסכם כי המתלונן הביא את תלונתו זו לפני השייח, והשייח פנה לנאשם; מוסכם כי ביום האירוע, סמוך לשעה 17:00, פגש הנאשם במתלונן ביישוב זמר, והנאשם חלף על פניו; מוסכם כי הנאשם נהג ברכבו מסוג טויוטה קורולה והמתלונן נהג ברכבו מסוג ג'יפ פג'ארו; מוסכם כי יחד עם המתלונן הייתה אשתו; מוסכם כי לאחר המפגש הראשון החנה הנאשם את רכבו צמוד לרכב המתלונן; הנאשם מודה שהתעמת מילולית עם המתלונן אודות התלונה שהביא לפני השייח; מוסכם גם שלאחר המפגש הגיע הנאשם לתחנת טייבה על מנת להגיש תלונה נגד המתלונן, אך בסופו של דבר עזב את התחנה מבלי להגיש תלונה.

המחלוקת האמיתית בין הצדדים היא בשאלה האם במהלך העימות המילולי בין השניים, דקר הנאשם את המתלונן והביא לפציעתו.

דיון והכרעה

ביום האירוע, 28.9.2013, בשעה 18:08, הגיע המתלונן לבית החולים הלל יפה בחדרה, כשבגופו הפצעים הבאים: פצע שטחי מהבטן האמצעית עליונה עד לבטן האמצעית תחתונה, פצע שטחי באזור הצלעות משמאל ופצע בכף יד שמאל (ת/2). המתלונן שוחרר לביתו, אך למחרת בבוקר חזר לבית החולים עם תלונה על כאבים באזור החזה. הוא טופל במשככי כאבים ושוחרר מבית החולים ביום 30.9.2013 (ת/3).

המתלונן העיד לפניי. עדותו הייתה אמינה, בהירה, עקבית והגיונית. המתלונן היה נסער בחלקים מעדותו שבהם נאלץ לשחזר את רגעי הטראומה.