מדינת ישראל נ' מעוז

החלטה

בפניי בקשה להורות על פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה עד תום ההליכים כנגד המשיב, זאת כאשר נטען בבקשה כי ביום 19.04.11 בשעה 01:50 בכביש 90 קילומטר 60, נהג המשיב בקלות ראש במהירות מופרזת של 188 קמ"ש, כאשר המהירות המותרת הינה 90 קמ"ש.

המשיב נפסל מנהלית למשך 30 יום, זאת ביום האירוע.

עוד נטען בבקשה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, וכן כי קיימת עילת מסוכנות, זאת לאור המהירות הגבוהה.

ב"כ המבקשת הפנה לפסיקה התומכת בבקשה, תוך שנטען כי המהירות הגבוהה בה נהג המשיב מלמדת על מסוכנות של ממש לשלום הציבור, ויש צורך להעתר לבקשה.

ב"כ המשיב העלה טיעונים שונים באשר לבקשה, בניהם אף טענה מקדמית שהוגשה בכתב שעניינה טענה להגנה מן הצדק.

באשר להגנה מן הצדק, לא מצאתי כי יש להידרש אליה בשלב זה. אין מדובר בטיעון שיש בו ללמד כי פעולת הרשות כנגד המשיב פוגעת באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות, וככל שהטענה נטענת כטענה כללית – אף אם הדברים מנוסחים באופן ראוי ובהיר, אין להם השלכה על התיק שבפניי.

כך גם לעניין העדר ביצוע לכאורה של בדיקות כיול במעבדות מורשות. הטענה נדונה בפסיקה ובשלב זה אין לה השלכה ממשית על הבקשה שבפניי, ומקומה ככל שימצא לנכון הינו בתיק העיקרי.

ב"כ המשיב העלה טענות באשר לסוג הרכב ויכולתו לפתח מהירות כמתואר בבקשה ובדוח שניתן. לטעמו מהירות המקסימום על פי הוראות היצרן הינה 177 קמ"ש, כאשר סביר להניח שבנסיבות נהיגתו של המשיב, כאשר מדובר ברכב שאינו נוסע בתנאים אופטימאליים, הרי שהמהירות המקסימאלית חזויה להיות נמוכה יותר.

כן העלה הסנגור טענה באשר לזיהוי המשיב כמי שביצע את עבירת הנהיגה במהירות מופרזת, שכן ניתן לדעת הסנגור להטיל ספק בזיהוי בשעה ששוטר אחד טוען ששמר על קשר עין בכביש חשוך, ומאידך ביצע פניית פרסה. במצב דברים זה לא יכול היה לראות את הרכב של המשיב.

לשיטת הסנגור יתכן כי מדובר בכלי רכב אחר שיכול היה להשתלב בתנועה מכבישים המתחברים לכביש 90 באותו התוואי.

ב"כ המשיב העלה טענה באשר לסתירות לכאורה בדברי השוטרים, כפי שמצאו ביטוי במסמכים השונים בתיק שבפניי. כן טען לעניין תוואי הקרקע, כאשר כאמור בדוח אין מדובר בשטח מישורי כי אם קיימים פתלי קרקע, דבר שיש בו ללמד על אפשרות סבירה של טעות במדידה במכשיר.

עוד נטען כי מכשירי הדבורה אינם מודדים בדיוק אמיתי במהירויות גבוהות. כן טען ב"כ המשיב כי ענישה מראש בדמות פסילה עד תום ההליכים הינה חמורה לאור הנסיבות האישיות של המשיב שהינו עצמאי ובעל עסק, כאשר עברו אינו מכביד.

עיינתי בתיק החקירה. מדובר באירוע במהלכו הבחינו השוטרים ברכב שהגיע מצפון ונמדדה מהירות של 193 קמ"ש,, כאשר לאחר המתנה של שלוש שניות ננעל המכשיר, ולאחר הפחתה מדובר במהירות של 188 קמ"ש.

על פי דוח השוטר משה בלומנטל, הוא ביצע פניית פרסה, סימן לנהג לעצור, ובאמצעות אורות כחולים ואדומים המסתובבים על גג הניידת. הרכב נעצר מיד על השול הימני מכיוון דרום. עוד נרשם במזכר כי התגובה הראשונית שנרשמה על ידי השוטר הינה כי הנהג אמר שנסע 150-160 קמ"ש, עוד אמר כי הוא שוטר לשעבר.

גם במזכר שרשם השוטר אמיתי כהן הוא מאשר את המדידה והנעילה שבוצעה, כאשר נרשם כי שוחח עם הנוסע שליד הנהג אשר טען שנסעו כ – 150 קמ"ש.

גם בהזמנה לדין והדוח שנמסר לידי הנהג, המשיב, הוא מאשר כי נסע בערך 150-160 קמ"ש, זאת כאשר מתחת לדברי הנהג מופיעה חתימתו.

לא נטען בפניי כי אין מדובר בחתימתו של המשיב.

טיעוניו של ב"כ המשיב עניינם בתיק העיקרי. השאלה האם קיימת אפשרות שהרכב בו נהג המשיב פיתח מהירות העולה על הקבוע בחוברת היצרן, וכן שאלות נוספות, עניינן בדיוק של מכשיר המדידה, ביצוע בדיקת הכיול ותוואי שטח בו ארעה המדידה, אין מקומם בשלב זה.

על בית המשפט לבחון לצורך הבקשה האם קיימות ראיות לכאורה שיש בהן פוטנציאל הרשעתי בעניינו של המשיב, וכאלה הונחו בפניי.