מדינת ישראל נ' מעודי(עציר)

גזר - דין

1.ביום 08.06.2010 הורשע הנאשם על פי הודייתו בכתב אישום מתוקן - בעבירה של מעשה מגונה – בניגוד לסעיף 348 (ג) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

2.העובדות אשר הקימו את ההרשעה הינן, כי ביום 08.12.2009, שהתה המתלוננת, שהינה ילידת שנת 1981, ואשר מתגוררת בפנימיית "אונים" בכפר-סבא, בסמוך לקופת-חולים, ועצרה את הנאשם, שהינו נהג מונית, מתוך מטרה שיסיעה לפנימייה.

המתלוננת התיישבה במונית, במושב הקידמי, ובמהלך הנסיעה סיפרה לנאשם כי נפרדה לאחרונה מהחבר שלה וכי החבר שלה קרא לה – שקרנית, ובתגובה לכך אמר הנאשם למתלוננת כי הוא יוכל לפנק אותה ולתת לה מתנות. בהמשך, נישק הנאשם את המתלוננת בפיה ובלחיה והחל לגעת בגופה בעודו אומר לה כי הוא יוכל להיות יותר טוב מהחבר שלה.

המתלוננת אמרה לנאשם כי יחדל לגעת בה באשר מעשיו אינם נעימים לה.

הנאשם עצר את המונית לצד הדרך וביקש מהמתלוננת שתתן לו נשיקה, תוך שהוא כורך את ידו סביב ראשה ומקרב את ראשה אליו. כמו כן, החל הנאשם לגעת במתלוננת וללטף אותה מעל בגדיה, בחזה ובאיבר מינה. גם הפעם, אמרה המתלוננת לנאשם, כי מעשיו אינם נעימים לה וכי עליו לחדול.

הנאשם, קירב את ראשו לראש המתלוננת, תוך שהמתלוננת מזיזה את ראשה, אך הנאשם אמר לה כי לא ימשיך בנסיעה עד אשר תנשקו.

פעולותיו של הנאשם הופסקו כאשר עוברת אורח עצרה בסמוך למונית והחליטה לברר את המתרחש במונית בו ישבה המתלוננת והנאשם, ומשפתחה עוברת האורח את דלת המושב – יצאה המתלוננת מהמונית.

3.ב"כ הצדדים טענו לעניין הענישה הראויה, כאשר ב"כ המאשימה מבססת את טיעוניה בכך שמדובר בנאשם שהינו רצידביסט בתחום עבירות המין, שהינו נהג מונית ומתפקידו ליתן שירות הוגן לנוסעיו ולא לפגוע בהם. עוד טענה ב"כ המאשימה, בהתאם לתסקיר שירות המבחן, כי הנאשם אינו מבין את חומרת התנהלותו ולכן עתרה להטיל עליו עונש של מאסר לתקופה ארוכה, אשר במסגרתה יקבל טיפול יעודי וכן להטיל עליו תשלום פיצוי למתלוננת.

מאידך, הסניגור, עתר להטיל על הנאשם עונש מאסר אשר יחפוף את תקופת מעצרו ולכל היותר לא יעלה על 12 חודשים, שכן, מדובר בנאשם שהינו חולה ומתאשפז מעת לעת בבית החולים, יליד שנת 1952, המצוי כבר במעצר מאז דצמבר 2009, וכי אין מדובר במעשים שהם ברף הגבוה של העבירה.

4.שירות המבחן הגיש תסקיר בעניינו של הנאשם ממנו עולה כי אכן מדובר באדם שהינו רצדיביסט בעבירות מין.

בשנת 1980, נדון בגין עבירה של - מעשה מגונה בכח - ונדון לקנס ומאסר על תנאי.

בשנת 1987, נדון בגין עבירה של - מעשה מגונה בקטין - לקנס ומאסר בפועל של 6 חודשים ומאסר על תנאי.

בשנת 1995, נדון בגין עבירה של - ניסיון לבעילת אישה, תוך ניצול מצבה הנפשי - כאשר הנאשם עצמו משמש כנהג הסעות ובמסגרת זו ביצע הנאשם את העבירה בגינה הורשע ובית המשפט המחוזי גזר עליו 5 שנות מאסר וכן מאסר על תנאי.

עוד ציין שירות המבחן כי הנאשם אינו לוקח אחריות על מעשיו, מתקשה להבין ולראות את המניעים הפנימיים שעמדו ברקע לביצועה של העבירה הנוכחית, אינו מגלה תובנה לדרך התנהגותו ואינו מגלה נכונות להכיר בקיומה.

5.הנאשם, יליד שנת 1952, חזר בו מכפירתו והודה בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן ובכך חסך מזמנו של בית המשפט, אך מעל לכל הנאשם בהודייתו חסך את הצורך מהמתלוננת לבוא ולהעיד ולהיחקר - ודברים אלה עומדים הם לזכותו של הנאשם.

מאידך, מדובר בנאשם הנושא על גבו מטען של עבירות בתחום עבירות המין, המלמדים על נטייתו של הנאשם לבצע עבירות מין ועל כן, לטעמי, קיים חשש לשלום הציבור ולבטחונו מפניו של נאשם זה.

אינני יכול להתעלם מהעובדה שהנאשם, שהינו נהג מונית, מעל באימון שניתן בו וניצל ניצול חמור את מעמדו, בכך אשר פגע בנוסעת תמימה.

6.עוד אוסיף ואומר, כי בבואי לשקול את העונש הראוי – נותן אני משקל למצבו הנפשי והבריאותי של הנאשם, בעובדה שחסך מזמנו של בית המשפט כאמור מעלה - אך סבורני, כי האינטרס הציבורי מחייב הטלת עונשים כבדים ומרתיעים - על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם.

7.ולכן, בעבירות מסוג זה - על בית המשפט לנקוט במדיניות של ענישה מחמירה אשר יהא בה כדי לשדר מסר מרתיע, כמו גם להגן על ציבור נוסעים מפני מעשים דוגמת אלו שביצע הנאשם.