מדינת ישראל נ' מסראתי ואח'

החלטה

רקע

לפניי טענה מקדמית לפי סעיף 149 (3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982, בנוגע לפגם או פסול בכתב האישום. ב"כ הנאשם, עו"ד קרן זרקו, העלתה מספר טענות בנוגע לכתב האישום, כשהמרכזית שבהן הינה שכתב האישום כולל ריבוי עבירות, כאשר בגין אותם מעשים מיוחסות לנאשם עבירות שונות. טענת ההגנה נוגעת ל"ניפוח" כתב האישום בעבירות נוספות שאינן הכרחיות.

לאחר שבחנתי את הטענה ואת תגובת המאשימה, לא מצאתי עילה לקבלה. כתבי אישום המוגשים בגין עבירות מס נוקטים במקרים רבים בריבוי סעיפי עבירות. ריבוי סעיפי עבירה נובע בכך שמעשה אחד מהווה במקרים רבים עבירה על מספר הוראות חוק מס מסוים.

יפים לעניין זה דברי המלומד, גיורא עמיר, בספרו עבירות מס ועבירות הלבנת הון (מהדורה חמישית, 2008) בעמ' 137:

"כתבי אישום בעבירות מס לוקים לעתים קרובות בריבוי אישומים. ריבוי זה מקורו בעובדה, כי מעשה אחד מהווה לעתים עבירה על כמה הוראות חוק מסוים. למשל: הצהרת הון כוזבת, אשר הוגשה בזדון ובמטרה להשתמט ממס, מהווה שלוש עבירות על סעיף 220 לפקודה: עבירה של מסירת אמרה כוזבת בדו"ח שהוגש לפי הפקודה, עבירה של מתן תשובה כוזבת על דרישת ידיעות שנערכה על פי הפקודה; וגם עבירה של שימוש במרמה עורמה ותחבולה.

...

לבית המשפט, בקבלו את טענת הפגם או הפסול, האפשרות לבחור בין ביטולו של כתב האישום או תיקונו. פגם או פסול שאינו מקפח את הנאשם בהגנתו, לא יביא לביטול כתב האישום, אלא לכל היותר לתיקונו. ריבוי אישומים בדרך כלל אין בו קיפוח הגנתו של הנאשם".

במקרה דנן, איני סבור כי יש בריבוי העבירות כדי לקפח את הגנתו של הנאשם.

כמו כן, לא מצאתי עילה לקבל את טענת ההגנה כי היה על המאשימה להאשים את הנאשם בעבירה לפי סעיף 117(א)(6) ולא לפי סעיף 117(ב)(8). כידוע, הבדל מרכזי בין סעיף 117(א) לבין סעיף 117(ב) טמון ביסוד הנפשי אשר מופיע בסעיף קטן (ב) שהינו "במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס". בפרק העובדות בכתב האישום נטען על-ידי המאשימה כי הנאשם ביצע את העבירה במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס. גם בנוגע ליתר רכיבי העבירה, סעיף העבירה עולה בקנה אחד עם פרק העובדות, ולפיכך אין פסול בכך שהנאשם הואשם בעבירה לפי סעיף קטן (ב). מובן הדבר שאין בשלב זה של טענה מקדמית, ובטרם נשמעו הראיות, כדי לקבוע האם אכן קיימות בידי המאשימה ראיות להוכחת יסודות אלה.

בכל הנוגע לטענה בדבר העדר פירוט מספק של חשבוניות העסקאות באישום השני, הרי שהמאשימה תפרט בפתח הישיבה הקבועה להוכחות כיצד חושבו הסכומים האמורים.

בכל הנוגע לטענה שבאישום השלישי הואשם הנאשם בשתי עבירות, כאשר מדובר על שני מחדלים שבהם סירב הנאשם פעמיים למסור את אותו מסמך או פנקס, הרי שאי-היענות לשתי דרישות להגיש מסמך מהווה שני מחדלים נפרדים, אפילו כאשר הדרישות הן לאותו מסמך (ר' עמיר, לעיל, בעמ' 137).

לאור האמור לעיל, לא מצאתי בשלב זה פגם או פסול בכתב האישום המצדיק את קבלת הטענה המקדמית. יחד עם זאת, מובן הדבר שב"כ הנאשם תהיה רשאית לשוב ולטעון בעניין זה בשלב הסיכומים, והדברים ייבחנו לאחר שמיעת ההוכחות. כמו-כן, בהתאם לסעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי, מובן הדבר כי ככל שהנאשם יורשע במספר עבירות שאשמתו תתגלה מן העובדות שיוכחו, הרי שהנאשם לא ייענש יותר מפעם אחת בשל אותו מעשה, והדברים ברורים.

אשר על-כן, הטענה המקדמית נדחית.

מזכירות בית-המשפט תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ט חשון תשע"ב, 16 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: