מדינת ישראל נ' מסלמה

החלטה

בפני בקשה לביטול כתב האישום מכוח טענה מקדמית של "כבר הורשעתי", בהתאם לקבוע בסעיף 149(5) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982( להלן: "סדר הדין הפלילי") ומכוח סעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי. לחילופין מכוח טענת ההגנה מן הצדק.

כבר בשלב זה אומר, כי אני דוחה את הבקשה. והכל מהטעמים שיפורטו.

עובדות המקרה שלפנינו

כנגד הנאשם מר יצחק מסלאלמה (להלן: "הנאשם") הוגש כתב אישום בגין עבירה נהיגה בפסילה, בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") ובגין נהיגה ללא ביטוח, בניגוד לסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי, תש"ל- 1970.

על פי הנטען בכתב האישום ביום 11.04.11 בשעה 11:05 נהג הנאשם ברכב מסוג "פולקסווגן" מ"ר 53-743-36, ונסע בכביש 457. זאת למרות שביום 12.02.07 נפסל הנאשם בהעדרו מלהחזיק ומלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים על ידי בית משפט לתעבורה ברמלה (ת"ע 2270/07). הודעה על פסילת רישיון הנהיגה ניתנה לנאשם ביום 27.07.08.

בנוסף צוין בכתב האישום כי ביום 07.04.07 נפסל שוב הנאשם מלהחזיק ומלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים על ידי משרד הרישוי בירושלים. הודעה על פסילת הרישיון ניתנה לנאשם ביום 26.07.08, למרות שהודע לנאשם על הפסילה, לא הפקיד את רישיונו כמתחייב בחוק.

במהלך הדיון שהתקיים לפניי ביום 30.01.12 וביום 23.02.12 ב"כ הנאשם העלה טענה מקדמית לפיה יש לבטל את כתב האישום מאחר שלגרסתו הנאשם כבר הורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב אישום זה, על ידי סגן הנשיאה כב' השו' י' רבילין במסגרת תת"ע 5934-05-11 ביום 06.06.11.

במהלך הדיון ביקשה המאשימה כי יינתן לה מספר ימים להשיב על הטענה. משום שכך, בית המשפט הורה למאשימה להגיש את התייחסותה תוך 30 יום מיום הדיון. עוד נקבע כי ההחלטה בבקשה המקדמית תינתן תוך 30 יום מיום קבלת סיכומי הצדדים.

טענות הצדדים בקצרה

ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש ביקשה לדחות את בקשת הנאשם. לגרסתה, העבירה בה הורשע הנאשם בעבר ("נהיגה ללא רישיון נהיגה") הינה עבירה נפרדת מהעבירות המיוחסות לו בכתב אישום ("נהיגה בפסילה וללא ביטוח"). לטענתה, הגם שקיים יסוד עובדתי משותף של "נהיגה" בין כתבי האישום, עדיין מדובר בעבירות שיסודותיהן שונות.

באשר לעניין הטענה של הגנה מן הצדק, ציינה המאשימה כי ההגנה הנ"ל אינה עומדת לנאשם בנסיבות המקרה.

מנגד, ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש, ביקש לבטל את כתב האישום. לטענתו, מדובר באותו מעשה שבגינו כבר הורשע הנאשם בעבר במסגרת תת"ע 5934-05-11 מיום 06.06.11.

לחילופין, טען הסנגור כי המאשימה פעלה בניגוד להלכה הפסוקה של בית המשפט העליון, עת בחרה להגיש שני כתבי אישום נפרדים בגין אותו מעשה בזמן שניתן היה להגישם יחד או לאחדם, ובכך למנוע עינו דין.

בנוסף, טען הסנגור כי המאשימה פיצלה את האישומים בשל רשלנותו של השוטר רושם הדו"ח שרשם לנאשם דו"ח בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה וחוסר ביטוח, מבלי לבדוק אם הנאשם פסול גם מכח סעיף 67 לפקודת התעבורה.

לחילופין, ביקש הסניגור לזכות את הנאשם מהטענה של ההגנה מן הצדק לאור נסיבות התיק. ב"כ הנאשם הדגיש כי התנהגותה של המאשימה בעניינו של הנאשם גובל לכדי התעמרות ועינוי דין ובמקצה שיפורים שהמאשימה מבצעת לאחר שנזכרה בשלב זה להאשים את הנאשם גם בעבירה של נהיגה בזמן פסילה.

האם יש זהות בין מעשה עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה לבין מעשה עבירה של נהיגה בפסילה?

(התשובה היא שאין זהות בין המעשים וכי מדובר בעבירות שונות)

ההלכה הידועה היא שאין דנים אדם פעמיים בגין אותו מעשה אלא אם כן המעשה שבגינו הורשע הנאשם גרם למותו של אדם. וכך קובע סעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי:

"אין דנים אדם על מעשה שזוכה או הורשע קודם לכן בשל עבירה שבו; אולם אם גרם המעשה למותו של אדם, דנים אותו על כך אף אם הורשע קודם לכן בשל עבירה אחרת שבאותו מעשה; "הרשעה", לענין סעיף זה – לרבות העמדה למבחן ללא הרשעה תחילה".