מדינת ישראל נ' מסלם(עציר)

הכרעת דין

על יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום, הנני מרשיע אותו בשתי עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, עבירות לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב - 1952.

ניתנה והודעה היום ו' אלול תש"ע, 16/08/2010 במעמד הנוכחים.

איתי ברסלר-גונן, שופט

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום בשתי כניסות שלא כדין לישראל, האחת ביום 08/07/10 והשנייה ביום 04/08/10 – עבירות לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952, (להלן: "החוק") הכל כמתואר בכתב האישום.

2.בגין המעשה הראשון לא עמד הנאשם לדין אלא הוחזר לשטחי הרשות, אולם משחזר על מעשהו למרות שהוזהר ושב ונכנס שלא כדין לישראל, נתפס ונעצר ומאז יום 04/08/10 הוא נתון במעצר.

3.הנאשם הינו בן 27, תושב יאטה בשטחי הרשות הפלסטינית, ולטענתו יש לו 9 אחים ואחיות, מצבם הכלכלי קשה והוא נכנס לישראל על מנת למצוא בה פרנסתו.

לנאשם אין עבר פלילי, הוא הודה בכתב האישום עם הקראתו. הנאשם ביקש שלא להחמיר עימו, הן לאור מצבו הכלכלי והן לאור העובדה שאנו נמצאים בעיצומו של חודש הרמאדן והצום קשה עליו בין כתלי הכלא. סנגורו הפנה להלכה שנקבעה בהלכת פראג'ין, ברע"פ 3173/09, מוחמד פראג'ין נ' מדינת ישראל, וביקש להסתפק במאסר מותנה ובתקופת מעצרו.

4.ב"כ המאשימה ביקש להחמיר עם הנאשם והפנה לכך שגם ההתראה הראשונה שניתנה לנאשם לאחר העבירה הראשונה שביצע, לא הואילה והוא חזר על מעשהו שלא כחוק.

ב"כ המאשימה הפנה אף הוא להלכת פראג'ין וביקש ללמוד ממנה על המדיניות המחמירה הראויה.

5.הוראת סעיף 12(1) לחוק קובעת בצידה עונש של שנת מאסר אחת ורמת ענישה זו לא שונתה ולא הוחמרה אף בשיאו של המצב הביטחוני ואף לא כתגובה למקרים בהם שולבה עבירה זו בעבירות פליליות אחרות. יש בכך לדעתי כדי להצביע על כך שהמחוקק עצמו לא מצא לנכון להחמיר את רמת הענישה בעבירה זו.

6.אשר למדיניות הראויה, נפסק בהלכת פראג'ין הנזכרת לעיל, שגם כאשר מדובר בהעמדה לדין ראשונה בגין שתי עבירות, כאשר על העבירה הראשונה לא הועמד הנאשם לדין מיד עם תפיסתו – שיש מקום למאסר בפועל וזאת גם כאשר אין נלוות לעבירה זו עבירות נוספות.

באשר לאורך המאסר, נקבע כי זה צריך להיגזר בנסיבות כל מקרה ומקרה ואין לקבוע גישה תעריפית.

7.כאמור הנאשם בפנינו נעדר עבר פלילי ולא נטען על ידי המאשימה כי התגלה סיכון ביטחוני בנאשם. לא התרשמתי שמדובר ברצידיוויסט, למרות שזהו המקרה השני והאמנתי כי הנאשם מבקש לחם למשפחתו וכי זו תכלית כניסתו לישראל. הנאשם כאמור הודה מיד עם הקראת כתב האישום וחסך זמנו של בית המשפט וכל אלו הנימוקים העומדים לזכותו של הנאשם.

8.מנגד, גילו הצעיר של הנאשם מלמד שיש חשיבות להרתעה אישית כלפיו במיוחד כשדוחק מצבו הכלכלי, עלול להביאו לכדי חזרה על מעשהו ויש צורך בעונש שיעמוד על כף המאזניים עת ישקול הנאשם שוב את כדאיות הסיכון שבכניסה לישראל שלא כדין.

9.הבאתי בשיקולי את העובדה שאנו נמצאים בעיצומו של חודש הרמאדן אשר מקביל השנה גם לחודש הסליחות המקביל לו בדת היהודית.

10.לאחר ששקלתי את השיקולים לקולא ולחומרא ונתתי ביטוי לנסיבותיו האישיות של הנאשם ולעובדה שאנו נמצאים בעיצומו של חודש הרמאדן, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א.מאסר בפועל של 25 ימים. תקופת המעצר תחשב במניין תקופת המאסר.

ב.מאסר מותנה בן 3 חודשים, אשר יופעל אם הנאשם יעבור במשך 3 שנים מהיום,

עבירה על חוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952.