מדינת ישראל נ' מסלינג(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרה של המשיבה עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדה, וזאת לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיבה הוגש כתב אישום המייחס לה פעילות מרמה והונאה נגד עובדים זרים וכולל עבירות של: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ב- 15 אישומים); שימוש במסמך מזויף (באישום אחד); גביית כספים מעובד זר על-ידי מי שאינו לשכה (ב- 6 אישומים); תיווך שלא כדין (ב- 6 אישומים); ועיכוב דרכון (באישום אחד).

על-פי עובדות כתב האישום רימתה המשיבה באופן שיטתי ורצוף, עובדים זרים.

בחלק מן המקרים תוך שימוש במסמכים מזויפים, הנחזים להיות מסמכי משרד הפנים, שנמסרו על ידה לעובדים הזרים, אשר שילמו לה אלפי דולרים על מנת להביא את קרוביהם לישראל. זאת על מנת ליצור בפני אותם קורבנות מצג שווא לפיו אכן הוזמנו קרוביהם לישראל. מצג שאיפשר המשך גביית כספים נוספים מהם.

בחלק מהמקרים גבתה סכומי כסף תוך הבטחה להסדרת מקום עבודה כמטפלים סיעודיים אצל מעסיקים ישראלים בעלי היתר, הבטחה שכמובן לא יצאה לפועל ולא מומשה.

ובחלק אחר של המקרים, הציגה עצמה המשיבה, במרמה, כמי שביכולתה להסדיר בעבור העובדים הזרים אשרות כניסה למדינות האיחוד האירופי. בעבור כך גבתה המשיבה מקורבנותיה סכומי כסף בסדרי גודל של אלפי דולרים, מכל אחד ואחד, ובפועל לא נקטה בכל פעולה אופרטיבית מול הרשויות המתאימות על מנת להסדיר האשרה ולא השיבה הכספים שגבתה בהקשר זה במרמה.

ב"כ המשיבה העלה השגותיו בנוגע לחומר הראיות וכן העלה טענות נוספות שעיקרן אפליה פסולה ואכיפה בררנית.

ראשית טען ב"כ המשיבה כי בכל הנוגע לאישומים 1-6 בכתב האישום, הרי שעסקינן באישומים ישנים.

באישומים אלו המדובר בעבירות שבוצעו, לכאורה, בין השנים 2004 ועד 2007.

לדברי ב"כ המשיב אותם ארועים נחקרו במשטרה כבר בעבר, עוד בשנת 2007, ולמרות שגובשו ראיות בכל אותם תיקים, "שכבו" התיקים על מדפי המשטרה/התביעה מבלי שננקט כל הליך ומבלי שהוגשו כתבי אישום בגינם.

לטענת ב"כ המשיב במעשיה או נכון יותר בחוסר המעש שנקטה גילתה המדינה דעתה לפיה, אין לייחס לעבירות הללו מסוכנות המצדיקה מעצר, ובנסיבות הללו בית המשפט לא ייטה לייחס משקל של ממש לאישומים כה ישנים, במסגרת שיקוליו האם להורות על מעצר ואם לאו.

מעבר לנושנות האישומים הוסיף וטען ב"כ המשיבה כי למקרא חומר הראיות הנוגע לאישומים אלו, מצטיירת תמונה של מערכת מסועפת של אנשים העוסקים בתחום- קרי הבאת עובדים זרים ויצירת הקשר עם משפחה שזקוקה לעובד זר.

כאשר כל אחד ואחד מאותם אנשים, שהיה פעיל באותה מערכת יחד עם המשיבה, ביצע אף הוא עבירות זהות אם לא חמורות יותר מאשר העבירות אותן ביצעה לכאורה המשיבה.

ב"כ המשיב מלין כי על אף קיומן של ראיות מוצקות לביצוע עבירות על-ידי אחרים- שותפיה של המשיבה למעשי המרמה, הרי שבעוד שנגד האחרים לא ננקט כל הליך ולא הוגשו אפילו כתבי אישום, כנגד המשיבה, וכנגדה בלבד, הוגש כתב אישום ולצידו בקשה למעצרה עד תום ההליכים.

משכך טוען ב"כ המשיב לאכיפה בררנית ואפליה מצד המבקשת שמן הדין כי תביא לשחרור המשיבה ממעצרה.

במענה לטענות ב"כ המשיבה, טענה ב"כ המבקשת כי אכן מדובר בעבירות ישנות אשר נחקרו זה מכבר בעבר (עוד בשנת 2007) על-ידי המשטרה, ואף אישרה כי התיקים האמורים היו "בשלים" להגשת כתבי אישום כנגד המשיבה והאחרים (ב"כ המבקשת אף צירפה לעיון בית המשפט טיוטות כתבי אישום שגובשו בענין זה כנגד המשיבה ושותפיה).

ואולם- לדבריה קיים גם קיים הבדל של ממש שהביא בסופו של יום להגשת כתב אישום ובקשת מעצר נגד המשיבה ונגדה בלבד.

לדבריה לא הפלתה המבקשת את המשיבה לרעה, שכן בגין האישומים הישנים נהגה בה כפי שנהגה בכל שאר החשודים באופן שווה וזהה. כולם נחקרו, כולם נעצרו לצורך חקירתם ומשהסתיימה החקירה שוחררו כולם בתנאים.

דינה של המשיבה היה זהה לדין החשודים האחרים בעת ההיא.