מדינת ישראל נ' מסלטי

בפני

שופט חגי טרסי

הכרעת דין

כתב האישום:

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת שוטר והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו – עבירות על סעיפים 273 ו- 275 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. על פי עובדות כתב האישום, ביום 28.1.09 בסמוך לשעה 9:45, הגיעו השוטרים אליעזר צגהון (להלן: "צגהון") ודוד מיילך (להלן: "מיילך") לרחוב יחזקאל 1 בנתניה, על מנת לסייע לפקחי העירייה בביצוע צו פינוי. למקום הגיע הנאשם והחל לצעוק כי לא ייתן לאף אחד לפנות את הדברים שלו. צגהון ניגש אל הנאשם וביקש ממנו שלא יפריע ויעזוב את המקום, ובתגובה תקף אותו הנאשם בכך שדחף אותו. צגהון הודיע לנאשם שהוא מעוכב וביקש ממנו שיתלווה אליו, ובתגובה תקף אותו הנאשם בשנית בכך שדחף אותו בחזהו בשתי ידיו, תפס בחולצתו וניסה להפילו ארצה.

בישיבת המענה, כפר הנאשם במיוחס לו בכתב האישום וטען כי רק ביקש מהשוטרים שלא לפנות רכבים מסוימים שחנו במקום, וזאת לאור שיחות קודמות והסכמות שגובשו בינו לבין נציגי העירייה. לדברי הנאשם, בינו לבין השוטר התנהל ויכוח, אך הוא לא נגע כלל בשוטר. דווקא השוטר הוא שהדף את הנאשם והפילו ארצה, ובהמשך התלווה מרצונו לניידת, ללא כל התנגדות. לאחר שנתתי דעתי למכלול הראיות שהובאו בפני, שוכנעתי כי יש להעדיף באופן מובהק את עדויות השוטרים על פני גרסת הנאשם, ועל כן הרשעתי את הנאשם בעבירות שיוחסו לו. להלן יובאו נימוקיי.

פרשת התביעה:

בטרם אפרט את עדויות השוטרים, אבהיר מספר פרטי רקע, אשר למעשה אינם שנויים במחלוקת. פרטים אלה מבוססים בעיקר על עדותו של פקח העירייה חזי לוי ועל המסמכים שהוצגו על ידו או מטעמו. מעדותו של הפקח עולה כי הנאשם ואחיו מחזיקים מגרש לגרוטאות רכב במתחם שברח' יחזקאל פינת קדושי עיראק בנתניה. חלק מאותן גרוטאות הונחו בשטח ציבורי, מחוץ ובצמוד לשטח המגרש הנ"ל, ומאחר ומדובר היה במפגע לציבור, הוציאה העירייה צו פינוי וניקוי לפי חוק שמירת הניקיון. הצו עצמו, אשר על פי עדותו של הפקח ועל פי החתימה המתנוססת עליו, נמסר לנאשם ביום 4.11.08, הוצג אף הוא לעיוני וסומן ת/2. מאחר והשטח לא פונה על ידי הנאשם, יצאו הפקחים במועד הנקוב בכתב האישום, כשהם מלווים בכוחות משטרה, לאכוף את צו הפינוי, כשהם מצוידים בטרקטורים ומשאיות.

באשר לאירועים הספציפיים שהתרחשו בין הנאשם לבין השוטרים, לא יכלו הפקחים שהעידו, חזי לוי וזיה גיאורגדזה, להוסיף דבר, שכן לא היו עדי ראיה לאותו עימות. לפיכך, לאחר שהובהר הרקע לאירועים כמפורט לעיל, אפנה כעת לבחינת עדויות השוטרים עצמם.

ראשון העיד השוטר צגהון, ואף הוגש דו"ח הפעולה שערך מייד בתום האירוע – ת/3. מדו"ח הפעולה הנ"ל עולה התיאור הבא: במועד הנקוב בכתב האישום הגיע צגהון למקום יחד עם בלשים נוספים ופקחי העירייה לצורך ביצוע צו הניקוי. תוך כדי פינוי הגרוטאות על ידי נציגי העירייה, הגיע הנאשם, אשר טען כי הוא בעל המקום. הנאשם "נעמד בשטח הפינוי והחל לקלל כי הוא לא יתן לאף אחד לפנות את הדברים שלו". צגהון ניגש אליו, הזדהה בתעודת שוטר, הסביר לו כי הוא מפריע לעבודת הפקחים וביקש ממנו לעזוב את המקום. הנאשם אמר לצגהון "לעוף לו מן העיניים" ולא להפריע לו, וצגהון השיב שאם לא יעזוב את המקום ייאלץ לעכב אותו. בתגובה, דחף אותו הנאשם ואמר לו לצאת מהשטח שלו. צגהון הודיע לו כי הוא מעוכב בגין תקיפת שוטר והפרעה לשוטר וביקש ממנו להתלוות אליו לתחנה, אך בתגובה הנאשם: "דחף אותי שוב כאשר שתי ידיו מונחות על החזה שלי".

בשלב זה הודיע צגהון לנאשם על כך שהוא עצור על תקיפת שוטר. את שהתרחש בעקבות זאת תיאר צגהון ב-ת/3 באופן הבא: "תפסתי אותו בידו השמאלית וניסיתי לקחת אותו לכיוון הניידת שהיתה בסמוך למקום, אך הנ"ל התנער ממני, תפס אותי וניסה להפיל אותי לרצפה כאשר הוא תופס בחולצתי. ניסיתי להפיל אותו אך ללא הצלחה, כאשר השוטר דוד מיילך ראה את המתרחש... בא ועזר לי להשתלט על החשוד המתפרע, ואנחנו הצלחנו להפיל אותו על הרצפה ולנטרל אותו מהשתוללותו, עד שנרגע ואז כבלנו אותו באזיקים ולקחתי אותו לתחנה...".

על האמור בדו"ח הפעולה הנ"ל חזר צגהון בעדותו בבית המשפט, מבלי שנמצאו סתירות מהותיות בין עדותו לבין הרשום בדו"ח. כאן המקום להזכיר כי מדובר באירוע שהתרחש לפני כשלוש שנים, וקשה היה לצפות מצגהון כי יוכל להרחיב ולתאר את האירועים מעבר למפורט בדו"ח. מכל מקום, הסביר העד כי הוא נסמך הן על זכרונו והן על האמור בדו"ח, אך נמנע מלהוסיף פרטים מעבר לרשום בדו"ח, מתוך חשש כי לא יהיו מדויקים.

במסגרת החקירה הנגדית, התבקש צגהון להבהיר באיזה אופן הפריע הנאשם לעבודת הפינוי המתבצעת, וחזר על האמור בדו"ח לפיו הגיע למקום, נעמד בשטח העבודה והפריע לביצועה בקללות ובדיבורים. צגהון הכחיש טענות שונות שהעלה הנאשם וביניהן הטענה כי הנאשם שוחח עמו וניסה להסביר לו את המצב המשפטי ולשכנע כי עבודות הפינוי יופסקו. צגהון הבהיר בהקשר זה כי תפקידו היה אך לאבטח את הפינוי ולמנוע פגיעה בפקחים, ולא היה מעורב כלל בהחלטה מה יפונה ומתי, כך שלנאשם לא הייתה כל סיבה לפנות אליו בדברים מעין אלה. כמו כן הכחיש בתוקף צגהון את טענת הנאשם כי לא התנגד כלל לעיכוב והתלווה לניידת ללא התנגדות, כמו גם את הטענה כי לא נכבל כלל באזיקים במהלך כל אותו אירוע. עוד נשאל צגהון לגבי האפשרות כי התיר לנאשם להתקשר לבני משפחתו, והשיב כי ייתכן שכך היה וכי על אף שהנאשם היה עצור אפשרו הנסיבות להתיר לו לבצע השיחות בפיקוח השוטרים. צגהון לא זכר האם נשרט הנאשם במהלך העימות והאם הוצגה בפניו שריטה כלשהי והבהיר מפורשות כי הזדהה בפניו בתעודת שוטר.

כאן המקום לציין כי צגהון הותיר בי רושם אמין ביותר. הוא העיד בצורה שוטפת, ברורה והגיונית. על אף שלא זכר כל פרט ופרט, ניכר היה כי עיקרי האירועים אכן זכורים לו, והוא הקפיד שלא להשחיר את דמותו של הנאשם או לייחס לו מעשים כלשהם, מעבר למפורט בדו"ח. עדותו לא נסתרה בראיות משכנעות כלשהן, ואני סבור כי ניתן לתת אמון מלא בתיאור שמסר, אשר תואם את נסיבות המקרה ואת מכלול הראיות שהוצגו בפני.

מטעם התביעה העיד גם השוטר מיילך והוגשו דו"חות הפעולה שערך ת/4 ו-נ/1. הדו"ח ת/4 מפרט את מעורבותו של מיילך בעניינו של הנאשם ובמסגרתו מציין מיילך כי במהלך פינוי הגרוטאות: "הבחנתי בשוטר אליעזר צגהון שנאבק עם חשוד... כאשר אני לבוש כובע בילוש רצתי על מנת לסייע לשוטר, אשר האדם בו הוא נאבק ניסה להרים את ידיו והניף אותם לכל כיוון, ואז כאשר אליעזר מנסה להשתלט ולבצע מעצר על החשוד, תפסתי את ידיו של החשוד עם שתי ידי ובכך מנעתי את הפגיעה בי ובשוטר הנוסף. לאחר מכן החשוד הורד לרצפה... לאחר מכן הנ"ל נכבל בידו... ונרגע, הוכנס לרכב הבילוש כאשר הוא אזוק והוסע לתחנת המשטרה".

במהלך עדותו בבית המשפט נחקר מיילך גם לגבי אירוע נוסף, אשר התרחש זמן קצר קודם למעצרו של הנאשם, במהלכו נעצר אחד מאחיו של הנאשם. בשל כך אף הוגש הדו"ח נ/1, אשר מתייחס לחלקו של מיילך באותו אירוע קודם, וממנו עולה כי לאחר מעצרו של האח על ידי שוטרים אחרים, הסיע אותו מיילך לתחנת המשטרה, ולאחר מכן חזר לשטח והמשיך לסייע לכוחות הפינוי. בעדותו לפני הסביר מיילך כי אכן הוביל את אחיו העצור של הנאשם לתחנת המשטרה, וכשחזר לאחר מכן היה עד לעימות בין הנאשם לצגהון, ונחלץ לעזרתו של צגהון. לדברי מיילך בעדותו, הוא הבחין לראשונה בנאשם בעת שנאבק בצגהון, הרים את ידיו לכל עבר ולא נשמע להוראות השוטר. הוא זכר שהנאשם הרים ידיו לעבר השוטר, אך לא יכול היה לשחזר בוודאות את טיב המגע שהיה ביניהם. גם מיילך שלל מפורשות את טענת הנאשם כי התלווה אליהם לניידת ברצון וכלל לא נאזק.

כאן המקום לציין כי גם מיילך הותיר בעדותו רושם אמין ביותר. גם הוא העיד בשטף ומסר תיאור הגיוני של השתלשלות העניינים, ולטעמי לא נמצאו סתירות מהותיות בין עדותו לבין הדו"חות שערך, או בין גרסתו לגרסת צגהון. בסיכומיה הטילה הסנגורית המלומדת את עיקר יהבה על מה שנדמה בעיניה כאי התאמה בין עדויות השוטרים, מאחר ומיילך לא מסר תיאור זהה לזה שמסר צגהון לגבי שני מעשי הדחיפה. בחנתי טענה זו אך לא מצאתי כי יש בה כדי לפגוע כהוא זה במהימנות השוטרים.

כפי שעולה מדברי צגהון, לאחר אותן דחיפות התפתח בינו לבין הנאשם מאבק, במהלכו השתולל הנאשם, אחז בחולצתו של צגהון וניסה להפילו, בעוד צגהון מצידו מנסה להפיל את הנאשם. מיילך מוסר ב-ת/4 ובעדותו תיאור דומה של מאבק במהלכו משתולל הנאשם, אינו נשמע להנחיות השוטר ומניף את ידיו לעברו של השוטר. כאמור, הבחין מיילך במתרחש רק במהלך העימות, כך שאין כל פלא כי לא תיעד את הדחיפות שקדמו לכך, וככל שמדובר במאבק הגופני בין הנאשם לצגהון, אני סבור כי תיאורו של מיילך רק מחזק את גרסת צגהון ובוודאי שאינו מחליש אותה. עדויות השוטרים מאמתות זו את זו ומחזקות האחת את השנייה, ואין לי כל ספק כי הן מתארות נאמנה את ההתרחשויות בשטח.

בשולי הדברים אציין כי ההגנה ביקשה לשכנע כי מיילך ביקש להציג מצג שווא לפיו בין מעצרו של האח לבין מעצר הנאשם חלף פרק זמן משמעותי, ובמהלכו הסיע את האח לתחנת המשטרה, בעוד בפועל המעצרים היו סמוכים מאד, ובוצעו כמעט בו זמנית. טענה זו נסמכת על העובדה כי בדו"ח הפעולה המתייחס להסעת האח מצוינת השעה 9:20, בעוד יתר השוטרים שהיו מעורבים במעצר האח ציינו את השעה 9:45, דהיינו אותה שעה ממש בה נעצר גם הנאשם. כאמור, גרסתו של מיילך מהימנה בעיני, ועל אף שנתתי דעתי לטענה, התקשיתי לראות מה טעם ימצא מיילך באותו מצג שווא. אזכיר כי אותם שוטרים נוספים שהיו מעורבים במעצר האח לא העידו, וייתכן כי דווקא הם שלא דייקו בלוחות הזמנים שתיעדו בדו"חות, ומה גם שאף הפקח חזי לוי העריך בעדותו כי בין שני המעצרים חלף פרק זמן של 20-30 דקות, הערכה שתואמת את האמור בדו"חות שערך מיילך.

התוצאה היא כי אני נותן אמון מלא בעדויות השוטרים, אשר הותירו שניהם רושם אמין ואותנטי. אציין כי בינם לבין הנאשם אין כל היכרות קודמת וכי נוכחותם במקום נועדה אך ורק על מנת לאפשר את השלמת הפינוי בהתאם לצו שניתן. לא הייתה להם כל סיבה להתנכל לנאשם, ואין לי ספק כי אלמלא הפריע לביצוע העבודות לא היו יוזמים עמו כל קשר או מגע, ובוודאי שלא מתעמתים עמו עימות פיזי כפי שאירע בסופו של דבר. הנאשם, לעומת זאת, היה ללא ספק נתון בסערת רגשות, לאחר שנזעק במהירות למקום כשנודע לו על ביצוע הצו, ועל רקע זה נקל להבין כיצד איבד את הריסון העצמי והתעמת עם השוטרים. אפנה כעת לבחינת גרסת הנאשם, ואצביע על הקשיים הניכרים שנתגלו בה, אשר אינם מאפשרים לתת בגרסתו אמון.