מדינת ישראל נ' מסיקה

הכרעת דין

כנגד רכב בבעלות הנאשם נרשמה, ביום 22.8.11, הודעת תשלום קנס בגין חניה ליד תמרור 437, המסמן מקום חניה לרכב נכה (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 72(א)(16) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 12.2.13, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העיד המתנדב גור ורד, עורך הדו"ח והוגש הדו"ח, שסומן ת/1.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם והוגשו 3 תמונות, שסומנו נ/1.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 22.8.11, בסמוך לשעה 20:30, חנה רכב הנאשם בחנייה המסומנת באמצעות תמרור 437, כחניית רכב נכה, בשטח חניון פארק הרצליה, שברחוב יוסף נבו בהרצליה. העד ציין כי רכב הנאשם חנה מול התמרור, ללא תו נכה, כאשר הוא תופס כ-3/4 מהשטח המסומן לחניה. כמו כן, ציין העד כי על התמרור חץ המורה על 4 מקומות חניה לנכים.

על פי גרסת הנאשם, רכבו חנה משמאל לתמרור ולא בחניית נכה. הנאשם אישר כי התמונות שהגיש, לא צולמו במועד העבירה וטען כי לא ראה את הדו"ח כשנכנס לרכב, רק במהלך הנסיעה. הנאשם העיד כי אשתו ועדים רבים נוספים מטעמו היו במקום, אך לא הביא איש לעדות בבית המשפט, בטענה כי לא ידע שצריך להביאם לעדות.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העד תיאר באופן מפורט את אופן חניית רכב הנאשם ובחקירתו הנגדית, סתר את טענת הנאשם באשר לאופן חניית רכבו, על פי נ/1 .

עדותו של עד התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית.

גרסת הנאשם לא עשתה עלי רושם אמין, לא בנוגע לתמונות שלא צולמו במועד העבירה ולא בנוגע לעדים שנמנע מלהביא לתמיכה בגרסתו. הימנעות זו, תיזקף אף היא לחובתו.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, א' ניסן תשע"ג , 12 מרץ 2013, במעמד ב"כ המאשימה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: