מדינת ישראל נ' מסיקה

הכרעת דין

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירת גניבה, בכך שביום 6.7.11 בשעה 14:30 או בסמוך לכך, בסופרמרמקט מגה בעיר (להלן: "הסופרמרקט"), גנבה הנאשמת את ארנקה של המתלוננת גב' צילה סטרודובסקי (להלן: "המתלוננת"), ובו 4,000 ₪ מתוך תיקה (להלן: "הארנק"/"הכסף"). בכך על פי הנטען, עברה עבירת גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

הנאשמת כפרה במיוחס לה. היא אישרה שהחזיקה את הארנק בתוך הסופרמרקט ביום הארוע בסמוך לאחר המועד שבו לפי הנטען נגנב הארנק, ואישרה כי השאירה אותו באזור הלחמים, אך טענה שהחזירה ארנק שמצאה יום קודם ללא הכסף, ושללה מכל וכל כי גנבה את הארנק והכסף מהמתלוננת.

המחלוקת בתיק זה היא עובדתית ראייתית בלבד, וכוללת שתי שאלות עיקריות:

האחת, אם הוכח במידה הנדרשת שהארנק נגנב ביום 6.7.11 בשעת צהריים בסופרמרקט, ולא יצא מחזקת המתלוננת, בין בגניבה ובין באבדה או בכל דרך אחרת, עוד ביום 5.7.11 לפני הצהריים.

השניה, אם הוכח במידה הנדרשת כי הנאשמת היא שביצעה את מעשה הגניבה.

ראיות המאשימה כוללות את עדות המתלוננת, החוקרת צחי אפרת, והשוטר חיים פרחי וכן מסמכים נלווים. כמו כן הוגש לבית משפט סרט ממצלמת האבטחה בסופרמרקט בו נראית הנאשמת (ת/7) והודעת קב"ט הסופרמרקט בעניין זה (ת/4).

ראיות ההגנה כוללות את עדות הנאשמת בלבד ומסמכים נלווים.

בהתחשב בעובדה שעדות המתלוננת היא עדות מרכזית, אקדים ואתייחס לטענות ההגנה שנטענו טרם שמיעת הראיות ובמהלכן, ואף הופנו למתלוננת עצמה בחקירה הנגדית, ביחס לבוחן המציאות של המתלוננת ולצלילות דעתה. לבית המשפט הוגשה טרם שמיעת הראיות בקשה לקבלת התיק הרפואי של המתלוננת בשל חשש ממשי נטען לבוחן מציאות לקוי. על דעת הסניגור הוסכם כי הבקשה תוכרע, במידת הצורך, לאחר שמיעת המתלוננת. בתום עדות המתלוננת עמד הסניגור על הבקשה. ביום 30.1.13 נתתי החלטה בנדון, הדוחה את הבקשה אף ללא צורך בעיון בתיק הרפואי, ואני מפנה למפורט בהחלטה. לצורך הכרעת הדין וקביעת ממצאים על יסוד עדות המתלוננת, אדגיש כי התרשמתי מאישה בת שמונים צלולה, ברורה, עקבית ורהוטה. המתלוננת אמנם נחקרה בחקירה נגדית בטענה לשכחה או לחוסר צלילות, בין מחמת גילה ובין מחמת נכותה כנפגעת רדיפה על ידי הנאצים, אלא שתשובותיה באופן כללי, וגם ביחס לשאלות אלה, היו ברורות, ישירות, עקביות ומפורטות, ולא התרשמתי כי ניצבת לפניי עדה שפגעי הגיל או המצב הרפואי פוגעים בזכרונה, בצלילותה ובמהימנותה. הסניגור התמקד בטענותיו בשני נתונים: האחד, נוגע לכך שבזמן אמת התייחסה המתלוננת לבחור צעיר שחלף, והשני נוגע לכך שמסרה כי משכה את הכסף ביום הארוע בעוד שמשכה אותו יומיים קודם לכן. לאחר שמיעת התייחסות המתלוננת לשני הנתונים לא מצאתי בהם ולו רמז לבוחן מציאות לקוי. לעניין ההתייחסות לבחור הצעיר, המתלוננת הבהירה כי בעת שהתגלה לה דבר הגניבה בזמן אמת בסופרמרקט הייתה בהלם, בסערת רגשות, מתה – חיה, כהגדרתה, ותגובותיה לא היו ענייניות. משכך, איני רואה בתיאור שמסרה בעת הארוע, אליו אתייחס בהמשך, כמבטא חוסר צלילות באופן כללי או משליך על מהימנות עדותה באופן כללי. לעניין העיתוי בו נמשך הכסף, ביום הארוע או יומיים קודם לכן, אין בנתון זה כדי להשליך בכל דרך על צלילות דעת.

גניבת הארנק והכסף שבתוכו ביום 6.7.11

המתלוננת העידה כי ביום הארוע בהיותה בביתה, נטלה את ארנקה, הכניסה לתוכו כסף מזומן בסך של כ – 4,000 ₪, שמשכה מהבנק במועד סמוך לפני כן, והחזיקה ברשותה בביתה לצורך תיקון דוד המים באותו שבוע, הכניסה את הארנק לתיק, והלכה לקניות בסופרמרקט. המתלוננת הבהירה כי לקיחת הארנק ובו הכסף המזומן והכנסתו לתיק זכורים לה היטב, ואין לה צל של ספק בכך שהארנק היה ברשותה ביום הארוע. היא המשיכה ותיארה כי כשסיימה את הקניות וניגשה לשלם בקופה, גילתה לתדהמתה שהארנק, על כל תכולתו, נלקח מהתיק, היא הרימה קול זעקה, ובסמוך לאחר מכן הוזעקה המשטרה.

לבקשת ההגנה לקבל אסמכתא למשיכת הכספים, הוצג לביהמ"ש אישור על משיכת סך של 3,700 ₪ ביום 4.7.11, יומיים לפני הארוע (ת/1). ההגנה מטילה ספק בכך שסכום המזומן היה בארנקה של המתלוננת, ובין היתר נסמכת על הפער שבין 3,700 ₪ שנמשכו לבין 4,000 ₪ שנגנבו על פי הנטען, ובין הצהרה כי הכסף נמשך ביום הארוע (כפי שמסרה מספר חודשים לאחר הארוע – נ/2) לבין העובדה שבפועל נמשך יומיים קודם לכן. בחנתי את הטענות, ואת התייחסות המתלוננת אליהן, ואיני רואה בהבדלים האמורים, שהם סמנטיים, משום הבדלים בעלי מהות והשלכה על הארוע או על מהימנות המתלוננת.

ההגנה גם ביקשה לטעון כי המתלוננת תיארה לשוטר פרחי שגילתה את דבר אובדן הארנק רק לאחר צאתה מן הסופרמרקט, אולם פרחי הבהיר בהסתמך על דו"ח הפעולה (נ/3) ועל זכרונו את הארוע, כי המתלוננת התייחסה לגילוי הגניבה של הארנק בהיותה בקופה.

יצויין עוד כי גרסת המתלוננת בדבר עיתוי הגניבה והסכום שנגנב, עקבית ותואמת את המתואר בדו"ח הפעולה (נ/3) ובהודעה שנגבתה ממנה כחמישה חודשים לאחר הארוע (נ/2), מסמכים שהוגשו על ידי ההגנה.

מטעם ההגנה נטענה הטענה כי הארנק יצא מחזקת המתלוננת יום קודם לכן, ונמצא על ידי הנאשמת בצהרי יום 5.7.11 ברחוב מול הסופרמרקט בעבר הנגדי של המדרכה. גרסתה של הנאשמת ניתנה בשלוש הזדמנויות: בדו"ח פעולה, בהודעתה, ובעדותה. בפרק זה אני נדרשת רק לשאלת עיתוי הגעת הארנק לידי הנאשמת, ואיני נדרשת ליתר הטענות והנסיבות שיבחנו בפרק הבא.

בדו"ח הפעולה נמסר על ידי הנאשמת בהקשר זה באופן ספונטני כי מצאה את הארנק יום קודם לכן בשעות הערב מחוץ לסופרמרקט (נ/3), והלכה להחזירו למחרת. יצויין בהקשר זה כי השוטר פרחי עמד על כך שרשם במדויק את דברי הנאשמת, לפיהם הארנק נמצא בשעות הערב, והדברים אף זכורים לו.

בהודעתה מיום הארוע ציינה הנאשמת כי מצאה את הארנק בלכתה ברחוב עם עגלת הנכד ברחוב עוזיאל, הרחוב שבו מצוי הסופרמרקט, יום קודם לכן בשעות הצהריים, לאחר שסיימה קניות בסופרמרקט בשעה 13:36 והלכה משם לקצב (ת/2). להודעה צורפה קבלה על רכישה בסופרמרקט ביום הקודם (ת/2א).

בעדותה תיארה הנאשמת כי ביום 5.7.11 יום לפני המועד שבו נגנב הארנק לפי הנטען בכתב האישום, הלכה ברחוב עם עגלת נכדה כשלפתע הסתבכו גלגלי העגלה בארנק. הנאשמת ציינה כי לקחה איתה את הארנק לביתה במטרה להביאו למשטרה, פנתה לבתה בעניין זה בערבו של אותו יום, ובסופו של דבר משלא הסתייעה השבת הארנק, נכנסה למחרת ושמה את הארנק בעמדת הלחמים בסופרמרקט. הנאשמת עומתה עם העובדה שמסרה תחילה שהמציאה הייתה בשעות הערב של יום 5.7.11 ליד הסופרמרקט, וטענה כי הרישום של הערב הוא שגוי וכי מצאה את הארנק מול הסופרמרקט בעבר השני של המדרכה, ליד הקצב. כשהוצג לה הסרטון ובו היא נראית מחזיקה את הארנק ביום 6.7.11 יום הארוע בשעה 14:41, אישרה הנאשמת כי בשעה זו אכן אחזה בארנק בהשיבה אותו, לדבריה, לעמדת הלחמים.

יצויין כי הנאשמת לא העידה מטעמה כל עדים שיתמכו במתואר על ידה בכל הנוגע למועד שבו הגיע הארנק לפי הטענה לידיה, ולא הציגה ראיות תומכות, זולת העובדה שיום קודם לכן ביצעה בשעות הצהריים קניות בסופרמרקט, אלא שאין בנתון זה כשלעצמו כדי להוות תימוכין לטענותיה.

לאחר שמיעת העדות ועיון במסמכי הבנק שוכנעתי מעבר לספק סביר כי המתלוננת נשאה בארנקה סכום במזומן של כ – 4,000 ₪. אשר למועד בו יצא הארנק מחזקת המתלוננת, עדות המתלוננת בעניין זה, לפיה הארנק היה ברשותה ביום 6.7.11 בטרם לכתה לקניות, היא חד משמעית, ואני נותנת בה אמון מלא, אף לאחר שלקחתי בחשבון שמדובר בעדות יחידה. לא מצאתי טעמים המצדיקים לפקפק בגרסת המתלוננת, והעובדה שהארנק נמצא בתוך הסופרמרקט פרק זמן קצר מאד של דקות לאחר שגילתה המתלוננת שנגנב, תומכת באופן ברור בגרסתה.