מדינת ישראל נ' מסארוה

גזר דין

1.הנאשם הורשע, כהודייתו, בעבירות של התפרצות למקום מגורים, לפי סעיף 406(א) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") וגניבה, לפי סעיף 384 לחוק.

2.מעובדות כתב האישום, עולה כי ביום 19.4.2010 סמוך לשעה 8:15, התפרץ הנאשם לבית בעיר ראשל"צ בכך שהרים אחד מחלונות הבית, נכנס אליו וגנב מחשב נייד.

3.הנאשם יליד 1972 ואין בעברו רישום פלילי.

4.תסקירי שירות המבחן כפי שהוגשו, לא העלו המלצה טיפולית ואחרת בעניינו של הנאשם.

תואר רקע חייו של הנאשם, שהינו נשוי ואב ל- 5 ילדים בגילאים 5-15. טרם מעצרו במסגרת תיק זה, עבד הנאשם כראש צוות בעבודות עפר. הנאשם תיאר את שהייתו בבית המעצר במסגרת חקירתו כחוויה קשה בהיבטים פיזיים ונפשיים מחמת הריחוק מבני משפחתו והדאגה לפרנסתם.

הנאשם הביע זעזוע וחרטה על מעשיו, תיאר את ביצועם כהחלטה רגעית שלא שקל את תוצאותיה והשלכותיה, אך התקשה לגלות אמפטיה למצוקת המתלוננת והבנת הסיבות שהובילו להתנהגותו הבעייתית.

הנאשם הופנה להשתתפות בקבוצה טיפולית, אך לאחר מפגש אחד, ניתק עימה כל קשר ולדבריו, משום אי הבנה וקושי להשתלב בתהליך קבוצתי שמעורר בו תחושת חוסר שייכות.

עוד לדברי הנאשם, הוא קיים פגישות ספורות עם איש מקצוע על מנת לאבחן את התנהגותו, אך על אף הסיכום עימו, לא העביר לשירות המבחן מסמכים המעידים על כך.

שירות המבחן התרשם כי התנהלות הנאשם מעידה על העדר ביסוס להצהרותיו בדבר רצונו בטיפול ושינוי.

בהמשך, שבה ונבחנה אפשרות שילוב הנאשם בהליך טיפולי, אך זה התבצר בעמדתו כי תפקודו הנוכחי תקין, תיאר את אירוע העבירה כחריג וטראומטי בעבורו והתקשה לזהות גורמי סיכון להישנות התנהגותו הבעייתית גם לאור הקשיים במישורי חייו השונים.

שירות המבחן הוסיף והתרשם כי הנאשם ממוקד בהשלכות השליליות של ביצוע העבירה על מצבו הכלכלי ואינו פנוי לבחינה רגשית והתנהגותית של מצבו כמכלול.

5.בתימוכין באסמכתאות עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונשי מאסר בפועל ומותנה וכן קנס ופיצוי למתלוננת. הודגשו חומרת מעשי הנאשם והצורך בהדגשת אינטרסים של הרתעה וגמול בענישתו, לאור דחייתו בחינת מהלכי שיקומו.

6.הסנגור עתר להסתפקות בענישה צופה פני עתיד. הודגשו עברו הנקי של הנאשם, היות אירוע האישום חריג לנוף חייו הנורמטיבי, הקשיים בחייו, מצבו הכלכלי המורכב בהיותו מפרנס יחידי למשפחתו המורחבת והודייתו המשקפת חיסכון בזמן שיפוטי, קבלת אחריות והפנמת הפסול שבמעשיו. הסנגור הוסיף והדגיש כי מעשי הנאשם בוצעו ברגע של "פיתוי", עת גנב את המחשב מבית המתלוננת והחזירו "באותם רגעים". עוד הפנה כי הנאשם נעצר למשך 4 ימים ושהה במעצר בית למשך 8 חודשים, איבד את עבודתו ונושא אות קלון על מצחו. בנוסף, הובהרה השפעת ההליך על משפחת הנאשם שנפגעה גם בהיבט הכלכלי.

7.הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה. הביע צערו על מעידתו, הבהיר כי הינו אב לחמישה ילדים וביקש לשקול הקלה בפגיעה בפרנסתו.

8.אין יכול להיות חולק של ממש כי חומרת מעשיו של הנאשם, על אף עברו הנקי, אינה מאפשרת קבלת עתירת ההגנה לעונש. במוקד גזירת דינו של הנאשם, ניצבים היחס ההולם המתבקש בין חומרת מעשיו, האינטרסים הרלוונטיים בענישתו ונסיבותיו האישיות והשאלה האם שקלול כל אלו מגיע כדי ענישת הנאשם על דרך של מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח או שמא לריצוי בעבודות שירות.

סוג העבירות החמורות בהן הורשע הנאשם מהווים את שיקול החובה העיקרי הנשקל בעניינו. בית המשפט העליון חזר והדגיש את חומרת עבירת ההתפרצות למקום מגורים ואת הענישה המחמירה ההולמת את ביצועה. יפים הדברים שאוזכרו בהקשר זה ברע"פ 244/10 קרופניק מיור נ' מ"י - לא פורסם - ניתן ביום 25.1.10, בזו הלשון:  

"בית משפט זה חזר והזהיר והתריע פעמים רבות, כי תינקט גישה מחמירה בענישה על עבירות רכוש בכלל ועל עבירות ההתפרצות לבתים בפרט, גישה אשר תציב הגנה משמעותית ויעילה יותר לביטחונם של אזרחים תמימים, ואשר תעניק את המשקל הראוי גם למחיר הנפשי והצער שמוסבים להם בשל החדירה לפרטיותם..."

יש במעשים בהם הורשע הנאשם כדי חתירה תחת הסדר הציבורי והם הפכו למכת מדינה. העדפתי לשוות לנגד עיני בגדר ענישתו וביתר שאת את מצוקתה של המתלוננת שביתה מבצרה נפרץ בשעת בוקר מוקדמת, בה קיימת היתכנות גבוהה להימצאות בני הבית במקום ולהיווצרות חיכוך אלים עם פורץ וכן את תחושות הפחד, שברי שהיו ותהיינה מנת חלקה בביתה, מחוצה לו, בשעות ערות וחלום.

ברע"פ 3063/11 כהן נ' מ"י – לא פורסם – ניתן ביום 17.4.11, נקבע בהקשר זה , כך: