מדינת ישראל נ' מסארוה

ב"כ המאשימה : עו"ד רינת כהן שדה

ב"כ הנאשם: עו"ד גיל גבאי

החלטה

1.השאלה שעלי להכריע בה היא זו: האם המקרה דנן, במסגרתו הורשע הנאשם בקבלת נכסים שהושגו בפשע (עבירה לפי סעיף 411 לחוק העונשין), מהווה "עבירה שמהותה שליחת יד ברכוש הזולת, למעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין", לענין הפעלת מאסר על תנאי?

הרקע

2.נגד הנאשם הוגש כתב אישום ביום 03/10/10. לאחר שנשמעה מרבית פרשת התביעה, הגיעו הצדדים להסדר במסגרתו תוקן כתב האישום נגד הנאשם בצורה משמעותית, הנאשם הודה והורשע והצדדים טענו באופן פתוח לעונש.

על פי כתב האישום המתוקן, ביום 29/08/08, במהלך הלילה, נפרץ רכב מסוג מיצובישי בצבע כסוף, בחניה בסמוך לטיילת בקרבת מקום לחוף "מציצים" בתל אביב. מתוך הרכב נגנבו מברגה ופטישון, שהיו מאוחסנים בתוך מזוודות בתא המטען ברכב, וכן ארנק שהכיל 1,500 ₪ במזומן. הרכוש היה שייך לבעל הרכב שנפרץ. בהמשך לאותן נסיבות, קיבל הנאשם חלק מהרכוש האמור - מברגה ופטישון - בנסיבות בהן היה עליו לדעת שבפשע הושגו.

ביום 08/02/12 הודה הנאשם בכתב האישום המתוקן והורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה לפי סעיף 411 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק), קבלת נכסים שהושגו בפשע.

3.בעתירתה לעונש טענה המאשימה כי בגין התיק דנן יש להפעיל מאסר על תנאי שהושת על הנאשם במסגרת ת"פ (שלום ת"א) 1763/08, על ידי כב' השופט בארי, ביום 26/06/08. מאחר שבעת ביצוע העבירה בתיק שלפני היה הנאשם בן פחות מ-21 שנים, הרי שלאור העתירה להפעלת התנאי, יש לשלוח את הנאשם לקבלת תסקיר שירות מבחן.

4.ב"כ הנאשם, מצידו, טען כי אין להפעיל את התנאי ואם אין המאשימה עותרת למאסר בפועל בגין התיק דנן, הרי שאין צורך לשלוח את הנאשם לקבלת תסקיר שירות מבחן.

5.עונש המאסר על תנאי הוטל על הנאשם ביום 26/06/08, כאמור, לאחר שהורשע בהסגת גבול פלילית (עבירה לפי סעיף 447(א)(1) לחוק) ובגניבה (עבירה לפי סעיף 384 לחוק). בגזר הדין ניסח כב' השופט בארי את התנאי כך: "והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירה לפי סעיף 447(א) וכן עבירה שמהותה שליחת יד ברכוש הזולת, למעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין".

טיעוני המאשימה

6.טוענת המאשימה כי בביטוי "שליחת יד ברכוש הזולת" אין הכוונה אך לאקט הפיזי, אלא למשהו רחב יותר. העבירה שבה הורשע הנאשם כאן, מעודדת, מעצם טיבה, עברייני רכוש ובוודאי שבמהותה היא מהווה שליחת יד ברכוש הזולת. מעבר לכך, השופט בארי בחר להחריג רק את העבירה לפי סעיף 413 לחוק, ואם היה מבקש להחריג סעיפים נוספים, למשל את סעיף 411 לפיו הורשע הנאשם כאן, היה אומר זאת במפורש.

טיעוני הנאשם

7.ב"כ הנאשם טען כי התנאי שקבע כב' השופט בארי אינו חל במקרה דנן. התנאי הושת על הנאשם לאחר שהורשע בעבירת גניבה, שמהווה שליחת יד של ממש ברכוש, ועל רקע זה יש להבין את דברי השופט בארי. העבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין דומה במהותה לעבירה שבגינה הורשע הנאשם כאן, ולכן יש ללמוד שהשופט בארי לא התכוון שהתנאי יחול על עבירה כגון זו שלפנינו. חזקה כי בית המשפט אינו משחית מילותיו לריק, ואילו סבר שיש להפעיל את התנאי בגין כל עבירת רכוש, כך היה כותב.

ב"כ הנאשם הוסיף וטען כי במקרה דנן קיימת אכיפה בררנית, שכן במסגרת הראיות שנשמעו התברר כי קיים אדם אחר, אשר המתלונן הצביע עליו כמי שביצע את הפריצה לרכב והגניבה שבמסגרתה נלקחו הנכסים שבגין קבלתם הורשע הנאשם, ואותו אחר לא הועמד כלל לדין. המתלונן בעדותו בבית המשפט ציין כי אותו אחר הציע למתלונן להשיב לו את הנכסים שנגנבו, ובלבד שלא יפנה למשטרה.

תשובת המאשימה

8.ב"כ המאשימה דחתה את טענת האכיפה הבררנית וטענה כי חומר הראיות הכתוב, על בסיסו הוכן כתב האישום, עלה כי המתלונן הצביע דווקא על הנאשם דנן כמי שפנה אליו לאחר האירוע וביקש שלא יערב את המשטרה. רק בדיון ההוכחות האחרון, כאשר המתלונן העיד, הוברר כי הוא מתכוון לאחר ולא לנאשם דנן.

דיון והכרעה

9.תחילה, יש לזכור כי בשלב זה עלי לבחון את השאלה המשפטית האם התנאי שקבע כבוד השופט בארי חל, ולא האם בכוונתי אכן להפעילו. במסגרת זו, איני צריכה להזקק לטענה בדבר אכיפה בררנית ואף לא לטענות נוספות שענינן ההצדקה להפעיל את התנאי, במקרה זה, או היעדרהּ.