מדינת ישראל נ' מסארוה(עציר)

החלטה

זוהי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו במסגרת ת.פ. 17601-04-13.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו מגע עם סוכן חוץ – עבירה לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); יציאה שלא כדין – עבירה לפי סעיף 5 ביחד עם סעיף 18 לתקנות שעת חירום (יציאה לחוץ לארץ), תש"ח-1948 ביחד עם סעיף 2א לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954; אימונים צבאיים אסורים – עבירה לפי סעיף 143(ב) לחוק העונשין.

כתב האישום נגד המשיב כולל חלק כללי, במסגרתו נטען כי תופעה של יציאת אזרחי או תושבי ישראל לזירת הלחימה בסוריה ("ג'יהאד") כדי להשתתף בלחימת המורדים נגד הממסד הסורי, הינה תופעה אשר מסכנת באופן ממשי את ביטחונה של מדינת ישראל. לתמיכה בטענה זו צרפה המבקשת חוות דעת מאת גורם ביטחוני בשב"כ.

לגופו של עניין נטען, כי ביום 11/03/13, הסתנן המשיב לסוריה והתגייס ליחידת מורדים סורית במטרה לסייע להם בלחימה נגד הממסד הסורי. המשיב שהה בחברת יחידת המורדים במשך כשבוע, במהלכו, בין היתר, נטל חלק בהקמת מחנה אימונים צבאי; הודרך והתאמן מספר פעמים בפירוק והרכבת רובה מסוג קלצ'ניקוב; הודרך והתאמן באחיזת רובה קלצ'ניקוב וכניסה למצב ירי באמצעותו; הודרך והתאמן מספר פעמים בפירוק והרכבת אקדח; הודרך והתאמן בביצוע ירי "יבש" מאקדח זה; נכח בהדגמת ירי חי מכלי נשק אלה שנועדה ללמדו כיצד יש לבצע ירי כזה; ביקש להתאמן בירי חי מכלי נשק אלה בעצמו, אך בקשתו סורבה; ביקש להתחמש בכלי נשק, אך בקשתו סורבה; צפה יחד עם מורדים אחרים בסרטוני הדרכה בירי מנשק חם; תכנן להצטרף לאימון הצבאי המקיף שתוכנן לקראת פעילות פשיטה על כפר בסביבת לטקיה; הביע רצון להשתתף בפועל בפשיטה זו.

בנוסף נטען, כי המשיב התבקש על ידי המורדים לבצע פיגוע התאבדות בישראל. הגם שסירב לכך, המשיב לא ניתק עמם מגע, על אף שכבר היה ברור כי יחידת המורדים או מי מחבריה מגלים עניין במדינת ישראל ובפגיעה בביטחונה.

המבקשת טוענת כי יש בידיה ראיות לכאוריות להוכחת המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום ובהן הודאותיו של המשיב בחקירותיו בכל המיוחס לו בכתב האישום וראיות מחזקות אחרות. כמו כן נטען כי קיימת עילה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בשל המסוכנות הנשקפת ממנו וחשש כי יתחמק מהליכי שפיטה.

ב"כ המשיב מסכים כי חוות הדעת שהגישה המבקשת אכן מלמדת כי מעשיו של המשיב יכולים היו להביא לפגיעה בביטחון המדינה. בנוסף, אין מחלוקת על כך שהעובדות המתוארות בכתב האישום מבוססות, רובן ככולן, על דבריו של המשיב בחקירותיו. טענות ב"כ המשיב התמקדו בשאלת קיומם של יסודות העבירות על בסיס העובדות הללו.

ב"כ המשיב טוען כי מטרתו היחידה של המשיב ביציאתו לסוריה היתה למצוא את אחיו, אשר חבר לכוחות המורדים הסורים, ולהשיב אותו לישראל. לטענתו, מאז שנודע למשפחתו על נסיעתו של האח לסוריה, הם עשו כל שביכולתם על מנת להחזירו. בין היתר פנתה המשפחה לכוחות המשטרה ולקונסוליה התורכית בניסיון להביא לחזרת האח לישראל. משכשלו ניסיונות אלה, נאלץ המשיב לצאת את המדינה בעצמו על מנת לנסות ולחפש את אחיו, כשהתכנון היה למצוא את האח ולברוח מסוריה.

בפועל, כאשר המשיב התבשר על ידי כוחות המורדים כי לא ניתן לאתר את האח, הוא ביקש לעזוב אותם ולחזור לביתו. לאור האמור, טוען ב"כ המשיב כי מטרתו בביצוע המעשים המתוארים בכתב האישום היתה מטרה ראויה והם לא נעשו מתוך כוונה לפגוע בביטחון המדינה. כך, לטענתו, אין כל ראיה המלמדת כי המשיב התכוון לפגוע במדינת ישראל, ההיפך הוא הנכון - כאשר המשיב התבקש לבצע פיגוע נגד מדינת ישראל הוא סרב לכך.

אשר להשתתפותו של המשיב באימונים צבאיים, נטען כי המשיב לא ירה בכלי נשק, אלא התאמן בפירוק ובהרכבת נשק בלבד – אימון שאותו ניתן לבצע בכל מטווח. כמו כן, האימונים הגופניים שבהם השתתף הם אימונים שמבוצעים אף הם כדבר שבשגרה.

יציאה שלא כדין ומגע עם סוכן חוץ-

כפי שטענו הצדדים, העובדות המתוארות בכתב האישום נשענות כולן על דבריו של המשיב מתוך חקירותיו ועל כן, בשלב זה, לא יכולה להיות מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המעשים.

בהודעות שנמסרו מפיו של המשיב, הוא מספר על יציאתו מן הארץ לתורכיה ומשם לסוריה, לשם חבירה למורדים הסורים ולאחיו אשר יצא את ישראל אף הוא, למטרה דומה. טענתו העיקרית של ב"כ המשיב הינה כי המשיב יצא את הארץ למטרה אחת ויחידה והיא מציאת אחיו והשבתו לישראל, אולם מחומר הראיות שהועבר לעיוני עולה תמונה שונה במקצת ובהחלט ניתן ללמוד ממנו כי על אף רצונו למצוא את אחיו, לא היתה זו המטרה היחידה שלשמה יצא המשיב את גבולות הארץ.

כעולה מחקירתו של המשיב, על פי זכרון דברים מיום 20/03/13, החלטתו של המשיב לצאת לסוריה נבעה מכמה טעמים ובהם רצונו לבצע ג'יהאד כנגד בשאר אסד לאור תמונות אודות הטבח באזרחים המשודרות בתקשורת, תחושתו כי אינו מצליח לקדם את חייו בישראל וכמו כן רצונו לחבור לאחיו אשר עזב גם הוא את ביתו לפני מספר חודשים למטרה דומה.

בחקירתו מיום 04/04/13 אומר המשיב באופן מפורש כי לבד מהחיפוש אחר אחיו, מטרתו היתה לעזור למורדים במלחמה נגד אסד (עמ' 1 ש' 4-5 בהודעתו מיום 04/04/13) וכי רצה "לעשות גיהאד" (עמ' 1 ש' 7 בהודעה) שמשמעותו לדבריו "להילחם נגד אסד בנשק" (שם).

כאשר הוא נשאל על סיבת עזיבתו את הקבוצה, המשיב ענה כי הלחימה באזור שבו שהה לא ענתה על ציפיותיו ולדבריו: "במקום שהלכתי שמה אין מלחמה זה מקום שקט ואני רציתי להתאמן לפני מלחמה" (עמ' 2 ש' 12 בהודעתו).

דברים אלה מפי המשיב אינם עולים בקנה אחד עם טענתו כי המטרה היחידה ביציאתו את הארץ היתה למצוא את אחיו ומתיישבים יותר עם טענת המבקשת בכתב האישום לפיה, לבד מחיפושו אחר אחיו, מטרתו של המשיב היתה לחבור לכוחות הלוחמים בסוריה.

ב"כ המשיב חולק על תחולתה של הגדרת "סוכן חוץ" על הכוחות המורדים הסוריים וכאן נשאלת השאלה - האם חבירתו של המשיב לכוחות המורדים בסוריה יכולה להוות עבירה של "מגע עם סוכן חוץ". ההגדרה הרלוונטית ל"סוכן חוץ" מצויה בסעיף 114(ג) לחוק העונשין הקובע כך:

"סוכן חוץ – לרבות מי שיש יסוד סביר לחשוד בו כי עסק, או נשלח לעסוק, מטעם מדינת חוץ או ארגון מחבלים או למענם, באיסוף ידיעות סודיות או במעשים אחרים העשויים לפגוע בבטחון מדינת ישראל וכן מי שיש יסוד סביר לחשוד בו שהוא חבר בארגון מחבלים או קשור בו או פועל בשליחותו".