מדינת ישראל נ' מסארוה(עציר)

החלטה

זוהי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו במסגרת תפ"ח 26691-02-13.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499 ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ניסיון לרצח – עבירה לפי סעיף 305 בחוק העונשין, וחבלה חמורה – עבירה לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335(א) בחוק העונשין.

על פי המתואר בכתב האישום, עובר ליום 21/12/12 קשר המשיב קשר על תאמר חיג'ה (להלן: "תאמר") לפגוע בנור בראנסי (להלן: "נור") לרצוח את סאג'י בראנסי (להלן: "סאג'י"). במסגרת הקשר ולשם קידומו, הצטיידו המשיב ותאמר ברכב מסוג מאזדה וכן באקדח מסוג CZ.

ביום 21/12/12 בשעה 18:45 לערך, הגיעו המשיב ותאמר ברכב ונעצרו בסמוך לבית משפחת בראנסי בטייבה כשהמשיב נוהג ברכב. תאמר ירד מן הרכב כשהנשק בידו, התקדם לעבר בני משפחת בראנסי, ביניהם נור וסאג'י, אשר עמדו בסמוך לבית ושוחחו עם אחרים, בהם גם מוחמד מסראווה (להלן: "מוחמד"). תאמר ירה בנור ברגליו.

מיד לאחר הירי החלו בני משפחת בראנסי והאחרים להימלט מהמקום לכיוון סמטה סמוכה. המשיב הזכיר לתאמר כי עליו לירות בסאג'י, הלבוש חולצה לבנה. לפיכך, החל תאמר במרדף אחרי הבורחים. בשלב מסוים, בסמוך לסמטה, נעצר תאמר וכיוון את הנשק לעברו של מוחמד וירה בראשו כדור אחר, בסוברו שמדובר בסאג'י. לאחר מכן נכנס תאמר לרכב והשניים נמלטו מהמקום.

כתוצאה מהמעשים המתוארים, נגרמו לנור שני פצעי ירי – האחד בירך ימין והשני בשוק שמאל והוא נזקק לטיפול רפואי. מוחמד פונה לבית חולים במצב אנוש כשהוא מחוסר הכרה. למוחמד נגרם פצע ירי בראשו ושברים בגולגולתו. הוא נותח בראשו, אושפז ללא הכרה כשהוא מורדם ומונשם עד ליום 06/01/13, שאז הועבר לשיקום באשפוז כשהוא עדיין אינו מתקשר עם סביבתו.

לטענת המבקשת, יש בידיה ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמו של המשיב ובהן: הודייתו של תאמר בפני מדובב בביצוע העבירות המיוחסות לו והפללתו של המשיב; הודעת המדובב; ידיעתו של תאמר בדבר פרטים מוכמנים הנוגעים לאירוע; עדויות עדי ראיה המחזקות את הפרטים המוכמנים שמסר תאמר; התנהגותו המפלילה של המשיב – בריחתו מיד לאחר האירוע, החלפת כרטיס סים במכשיר הטלפון הנייד שלו, הסתתרותו מפני השוטרים ביום מעצרו; גרסתו המתפתחת של המשיב אשר שתק בחקירתו הראשונה ולאחר מכן טען טענת אליבי; תעודות רפואיות בדבר מצבם של המתלוננים; וחוות דעת מומחה מעבדת נשק המלמדות על סוג הנשק שממנו נורו המתלוננים, לרבות העובדה כי כל התרמילים נורו מכלי נשק אחד באופן המתיישב עם הודאתו של תאמר. בנוסף, טוענת המבקשת לקיומה של עילת מעצר נגדו ומבקשת לעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

בדיון שהתקיים ביום 07/04/13, טענו הצדדים לעניין קיומן או העדרן של ראיות לכאורה כנגד המשיב ועניינה של החלטה זו מתמקד בשאלה זו בלבד, בעוד שהטיעון בדבר קיומה של עילת מעצר וחלופת מעצר נדחה ליום 17/04/13.

ראיות לכאורה –

הראיה המרכזית, עליה סומכת המבקשת את בקשתה היא הודאתו של תאמר בפני מדובב, במסגרתה מפליל תאמר גם את המשיב.

על פי הודעתו של המדובב מיום 30/12/12, ביום 27/12/12 סיפר לו תאמר על שני אירועי ירי שבהם היה מעורב, האחרון שבהם הוא האירוע דנן. לדברי המדובב תאמר סיפר לו כי ביום שישי בסביבות השעה 19:00, לקחו הוא והמשיב את הרכב של בן דודו "פאדי". המשיב נשאר ברכב בזמן שתאמר ירד מהרכב עם אקדח בידו. אנשים שהבחינו בו התחילו לברוח ורק אחד נשאר במקומו. תאמר ירה בו ברגליו ואילו המשיב קרא אליו בצעקות שיש אחד עם חולצה לבנה שבורח. תאמר סיפר כי הנמלטים התפצלו לשתי קבוצות והוא רדף אחרי שלושה שביניהם היה זה עם החולצה הלבנה. הנמלטים התקדמו לעבר פניה ברחוב שלאחריה יש מצלמות ועל כן תאמר רצה להשיגם לפני שיגיעו אליה. הוא כרע על ברכיו וירה לעבר האיש עם החולצה הלבנה – כדור אחד בראש ושני כדורים בגב. לאחר מכן נסע לתל אביב והיה שם עד למחרת היום.

מתמליל הדיבוב (מסמך 163), עולה כי תאמר מספר למדובב שהיה יחד עם ווספי (המשיב). אנשים הלשינו על אחר שעצור, כיוון שראו את הרכב שלו (עמ' 36 ש' 18-27), אך מדובר היה בהטעיה מכוונת (עמ' 35 ש' 28 ואילך). בעל הרכב העצור (בהמשך נקרא בשמו- פאדי) דאג להיות בביתו, עם ארבעה עדים ומצלמות על מנת להוכיח שלא יצא מביתו (עמ' 36 ש' 31-38).

תאמר מדגיש: "אני ווספי מי שהיה ... הרכב של פאדי" (עמ' 37 ש' 13-15).

תאמר מספר למדובב על התכנון המוקדם שלו ושל המשיב ואומר: "עכשיו ווספי מתי יצא הפעם האחרונה ... מצלמות היינו עושים, אנחנו מכינים הכל מהבוקר ויודעים הכל ... בצהריים התקשרנו למונית שתבוא לקחת אותו ושילך הביתה במונית, אתה מבין? כדי להדגיש על המצלמות שהוא עלה במונית" (עמ' 37 ש' 23-29).

תאמר אומר למדובב כי הוא ירה שלוש יריות ממרחק 15 מטרים: "אני נשבע לך בכבוד שלי, אני נשבע לך באמא שלי יריתי בו ממרחק חמש עשרה מטר, שלוש.. שלוש... יריתי בו" (עמ' 39 ש' 1-2).

תאמר ממשיך ומספר למדובב כי באו לפגוע בשניים: "ההוא שאני צריך אותו הוא יושב איתם, שניים שאנחנו רוצים אותם, הם ארבע" (עמ' 40 ש' 23-24). לאחד ירה ברגליו: "הוא עומד איתי ואני מדבר איתו, כדור שניים והוא עדיין עומד אני אגיד לך איך... הוא עומד פה, אחד... שתיים... בברכיים שלו... אחד... שתיים... שלוש... והוא נפל כך" (עמ' 40 ש' 7-11).

תאמר מספר עוד שכאשר ראו אותו היושבים מיד ברחו כולם: "אף אחד לא נכנס לבית, כולם ירדו לכביש ... שאני באתי, ידעו שאני רוצה לעשות משהו לא טוב, אז יריית (כך במקור – א.י.) בו שתיים, וההוא שאני רוצה אותו ברח, רדפתי אחריו באמצע הכביש" (עמ' 40 ש'13-17).

תאמר מסביר כי היתה טעות בזיהוי הקרבן כיוון שהאדם שאותו התכוונו להרוג וגם זה שנפגע בפועל, לבשו שניהם בגד בצבע לבן: "זה לא האחים, הוא חבר, וזה כאילו אותו קטע, והוא מה לובש, הוא לובש בצבע לבן ... והשני שאני צריך אותו הוא גם לובש בצבע לבן, השניים ברחו באותו כיוון, ועוד אחד איתם... הכל בשניות, היו שם השניים, זה מי שרוצה אותו וזה שהלך בטעות" (עמ' 41 ש' 2-9)

בשלב זה שואל המדובב את תאמר האם "קוסאי" מחכה ברכב מוכן, ותאמר מתקן אותו ואומר: "זה וספי לא קוסאי" (עמ' 41 ש' 14-15).