מדינת ישראל נ' מסארוה(עציר)

החלטה

בקשה לעיון חוזר בהחלטת מעצר.

רקע

1.המבקש עומד לדין פלילי בגין ביצוע עבירות של סחר בסם מסוכן, הסתייעות ברכב לפשע והפרת הוראה חוקית. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 8.3.11 מכר המבקש לאדם בשם מוחמד אבו צאלח סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 3.26 גרם נטו, וזאת כאשר החלטה שיפוטית חייבה אותו לשהות במעצר בית מלא בבית אמו בטייבה. כאמור בכתב האישום, המכירה בוצעה על ידי המבקש צפונית לתחנת הדלק שבגשר טייבה, מתוך רכב מסוג מזדה מ.ר. 6957016, כאשר המבקש ישב במושב הנוסע הקדמי ואבו צאלח ניגש אליו.

2. המבקש כפר, באמצעות בא כוחו הקודם עו"ד ג'לג'ולי, בקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, טען טענת הפלייה בשל החלטת המשטרה לשחרר ממעצר אדם בשם עבד אל לטיף, וביקש לשחרר את המבקש לחלופת מעצר.

ביום 28.3.11 קבעתי כי חומר החקירה מכיל די ראיות המקימות פוטנציאל סביר להרשעת המבקש במיוחס לו בכתב האישום. בקצרה אמנה את הראיות המרכזיות לחובת המבקש: שוטר בשם גולן דהן (להלן – דהן) זיהה את המבקש, המוכר לו היטב, כמי שישב ברכב המזדה ליד הנהג ומסר דבר מה לאבו צאלח; השוטרים דלקו אחר אבו צאלח, שנכנס בינתיים לרכב אחר, וכאשר ניגשו אליו ניסה הלה להחביא אצבע חשיש ברכבו; אבו צאלח וחברו הודו בחקירתם כי הנוסע שליד נהג המזדה (אותו לא יוכלו לטענתם לזהות) מכר את אצבע החשיש לאבו צאלח.

עוד קבעתי בהחלטתי כי לא עומדת למבקש טענת הפלייה ביחס לאותו עבד אל לטיף, ולאחר שדנתי בעילות המעצר ושללתי את האפשרות לשחרר את המבקש לחלופת מעצר, הוריתי על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים.

3.המבקש ערר על החלטת המעצר לפני בית המשפט המחוזי (עמ"ת 4172-04-11). בית המשפט המחוזי דחה את הערר.

הבקשה

4.בבקשה לעיון חוזר, ובדיון על פה שהתקיים ביום 22.8.11 טען המבקש כי נתגלו עובדות חדשות אשר "מחזקות את טענותיו באשר לכרסום המשמעותי בראיות".

הראיה החדשה הראשונה היא פראפרזה של חומר מודיעיני שהועברה למבקש, וממנה עולה כי לשוטרים היה מידע מוקדם אודות המקום והשעה בהם צפוי המבקש למכור סמים. לטענת המבקש, השוטר דהן הוא רכז מודיעין בטייבה וידיעתו את תוכן הידיעה מבעוד מועד, כמו גם היכרותו המוקדמת עם המבקש, דווקא מחלישות את מהימנות הזיהוי שזיהה אותו ביום האירוע; הראיה החדשה השנייה היא דו"ח מומחה מטעם ההגנה, אשר בדק את מקום האירוע והגיע למסקנה החלטית לפיה השוטר לא יכול היה לזהות את הנאשם.

5.המבקש הוסיף וטען למחדל חקירתי בכך שחוקרי המשטרה לא מצאו לנכון ליטול את סרטי מצלמות האבטחה המצויות, כך נטען, בתחנת הדלק הסמוכה.

6.לבסוף שב המבקש והעלה את טענת ההפלייה שנדחתה על ידי בית המשפט, וטען גם לחלוף הזמן כשיקול לשחרור המבקש ממעצר.

דיון

7.דין הבקשה להידחות.

8.הראיות החדשות אינן משנות את התמונה ואין ביכולתן ליצור קושי אינהרנטי בחומר הראיות באופן שלא ניתן יהיה לבסס עליו הרשעה (בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2008)).

9.הפראפרזה שהועברה להגנה היא מידע מודיעני מדויק שמסר מקור זמן קצר טרם המועד בו התרחשה עסקת הסמים. מן המידע עולה כי המבקש סוחר בסמים מתוך רכב במקום בו התרחש האירוע מושא כתב האישום.

לא ניתן לקבל את טענת המבקש כי עצם קיומו של מידע זה שולל את זיהויו על ידי השוטר דהן בזמן האירוע, שכן הטענה כי בשל המידע טעה דהן לחשוב שמדובר במבקש משום שידע מראש כי יש לצפות שיהיה זה הוא שימכור את הסמים היא אמנם היפותזה אפשרית, אך לא מתחייבת. כאמור בהחלטתי מיום 28.3.11, לדהן ולמבקש היכרות קודמת, שאינה מוכחשת על ידי המבקש (הגם שהמשיבה הודיעה במסגרת הדיון בבקשה הנוכחית כי דהן אינו רכז מודיעין כטענת ב"כ המבקש), ודהן טוען בדו"ח הפעולה שרשם כי זיהה את המבקש מוסר דבר מה לאבו צאלח. בשלב זה אין סיבה מספקת לפקפק בדברי דהן ואת הטענה שטעה בזיהוי יצטרך ב"כ המבקש להציג לדהן במהלך עדותו במשפט. בהקשר זה יצוין כי מחומר החקירה הגולמי אף לא ניתן לדעת האם דהן נחשף למלוא המידע האצור בידיעות המודיעיניות או רק לחלקו.

9.גם הראיה החדשה השנייה אינה יכולה להועיל למבקש בשלב הנוכחי. ההגנה רשאית להציג לבית המשפט ראיות משלה בהליכי מעצר, אך אין פירוש הדבר שעל בית המשפט לקבלן כאמת שירדה למשה מסיני. מומחה ההגנה בדק את זירת האירוע, וקבע ממצאים בנוגע למרחק שהיה בין רכב המשטרה לבין הרכב בו זוהה המבקש וביחס לאפשרות הזיהוי ממרחק זה. עיינתי בחוות הדעת ולא השתכנעתי כי האמור בה מאיין את גרסתו של דהן, אשר טען בהחלטיות כי מהמקום בו עמד זיהה לא רק את המבקש, אלא גם את האחר שהיה עמו ברכב וכן את ההעברה של דבר מה מהמקש לקונה הסם. אמנם דהן לא ציין בדו"ח הפעולה שרשם את מספר רכב המזדה, אלא רק את מספרו של רכב הפורד, אולם טבעי הדבר שצוות של שוטרים הצופה על התרחשות עבריינית מחלק את העבודה בין חבריו, כך שכל אחד מתמקד בעניין אחר.

כאן המקום לציין כי מומחה ההגנה אינו מתייחס בחוות דעתו לאפשרות הזיהוי של אדם שלשוטר יש עמו היכרות מוקדמת, וכל חוות דעתו עוסקת בקושי לזהות ממרחק.