מדינת ישראל נ' מסארוה(עציר)

גזר דין

הרשעתי את הנאשם, לאחר ניהול הליך הוכחות, בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. עבירות של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן– פקודת הסמים) והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בלבד, לפי סעיף 7 לפקודת הסמים.

כאמור בכתב האישום, ביום 20.6.10 בשעה 18:50 או בסמוך לכך, מזרחית לעיר טייבה, בסמוך למזבלה בציר עפר המוביל מטייבה לחרבה ג'בארה, הגיע מוחמד עבד אל קאדר, המכונה חמודי (להלן– חמודי), ברכב מזדה (להלן– הרכב), יחד עם תאיר מסארווה (להלן– תאיר) וחאלד בלעום (להלן– חאלד). השלושה נעצרו בסמוך למתחם בו מגדל הנאשם כבשים (להלן– המבנה).

חמודי יצא מהרכב, פגש בנאשם והשניים החלו לנוע לכיוון העצים. הנאשם מסר לחמודי חמש אריזות של נייר חום, המכילות סם מסוכן מסוג קנבוס, במשקל כולל של 4.280.76 גרם נטו. בהמשך לאמור, בשעה 19:30 או בסמוך, החזיק הנאשם במטע זיתים סמוך למבנה, בסם מסוכן מסוג קנבוס, וכן בשק לבן שהכיל חמש אריזות של נייר חום, המכילות סם מסוכן מסוג מריחואנה במשקל של 4,752.55 גרם נטו.

טיעוני הצדדים לעונש

המאשימה טענה כי, מן החומר שהונח לפני בית המשפט, ניתן לקבוע שהנאשם הוא למעשה הספק העיקרי של הסם, מתחתיו במדרג נמצא חמודי – מקבל הסם, ומתחת לחמודי יש שני "חיילים": חאלד ותאיר, אשר דאגו לספק את הסם לצרכני הקצה. לפיכך, כך התביעה, העונש הראוי לנאשם צריך להיות חמור יותר מהעונש שנגזר על חמודי.

ב"כ המאשימה עמד על הצורך לענוש עברייני סמים בחומרה, וזאת נוכח הפוטנציאל הכלכלי הרב הטמון בעיסוק בתחום והנזק לציבור. נטען כי המשטרה מתקשה בהבאת ספקי הסמים לדין פלילי, וכי אף זו סיבה להחמרה בעונש. ועוד נטען כי תקרת העונש המרבי, הצמוד לעבירות הסמים, צריכה לשמש לבית המשפט נקודת מוצא בגזירת העונש.

לעניין סוג הסם טען ב"כ המאשימה, כי אין לערוך הבחנה בין הסמים השונים, משום שגם הסם אותו החזיק הנאשם ואף העביר לחמודי סיכן את בריאות הציבור.

ב"כ המאשימה טען עוד כי אין מקום להשוות את עונשו של הנאשם לעונש שהושת על חמודי – 27 חודשי מאסר בפועל. זאת משום שחמודי הודה במעורבותו הפלילית עוד בחקירתו הראשונה במשטרה ושיתף פעולה עם המשטרה; חמודי הורשע רק בגין נטילת הסמים מן הנאשם ולא בהחזקת חבילות הסם הנוספות; העונש שנגזר על חמודי היה פועל יוצא של הסדר טיעון שכלל הסכמה לעניין העונש; ובנוסף, חמודי היה זה שהפליל את הנאשם והביא לתפיסת הסמים הנוספים בסמוך לדיר של הנאשם.

ב"כ המאשימה הגיש לבית המשפט את גיליון ההרשעות הקודמות של נאשם ושל חמודי. הוא הפנה לכך שהנאשם הורשע בעבר בעבירה של סחר בסמים, בעוד שהרשעותיו הקודמות של חמודי כוללות אך הרשעה בהחזקת סם (שלא לצריכה עצמית בלבד).

התביעה הגישה לבית המשפט פסיקה לעניין העונש, ובקשה כי הנאשם יישלח לרצות עונש מאסר ממושך (בפועל ועל-תנאי) ויחויב בקנס בשיעור מכביד. כן בקשה המאשימה כי בית המשפט יפסול את רישיון הנהיגה של הנאשם ויגזור עליו פסילה מותנית.

ב"כ הנאשם טען כי לא ניתן להסיק מהכרעת הדין שהנאשם עמד בראש "פירמידת הסם". לדבריו, דווקא חמודי היה זה ששיתף בחקירתו את המשטרה ברווחים הרבים שהפיק מעסקאות הסם.

ב"כ הנאשם טען עוד כי אין לזקוף לחובתו של הנאשם את החלטתו לנהל הוכחות; כי חמודי הורשע אמנם רק בחלק מכתב האישום בעובדותיו הורשע הנאשם, אולם צרף להרשעתו זו שלושה תיקים שאף עניינם עבירות סמים חמורות ובכל זאת נדון ל-27 חודשי מאסר בלבד; וכי יש מקום להתחשב בסוג הסם.

ב"כ הנאשם עמד על נסיבותיו האישיות של הנאשם, והציג פסיקה לעונש. הנאשם בדברו האחרון לעונש ביקש את רחמי בית המשפט, עליו ועל המשפחה שעול פרנסתה עליו.

דיון

על הצורך להחמיר בעונשם של סוחרי סמים מסוגו של הנאשם אין צורך להכביר מילים. אף אין להקל ראש בסמים המכונים סמים "קלים":

"בגדר מושכלות יסוד, שיקולי הענישה לעולם מורכבים משני ראשים: הראש האחד –העבירה, היקפה, חומרתה הנזק הצפוי מביצועה לציבור והענישה המתחייבת מכך, הראש השני הוא העבריין ונסיבותיו האישיות וכיוצא בזה. במקרה הנוכחי לא יכול להיות ספק בכך שבגזר הדין המקורי נטה בית המשפט חסד למערער והעדיף את שיקוליו האישיים וסיכויי השיקום שלו, על פני אינטרס הציבור שמכתיב מלחמה חסרת פשרות בנגע הסמים, כאשר הביטוי המרכזי לאותה מלחמה הינה ענישה מרתיעה. אכן הסם שמדובר בו בתיק הנוכחי הוא קנבוס שמוגדר כ"סם קל". לרוע המזל, סמים קלים מהווים לעיתים קרובות את יריית הפתיחה להתמכרות לסמים קשים יותר שלא לדבר על כך שגם בשימוש בהם עצמם טמונה סכנה."

(ע"פ 170/07 מטיס נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (9.11.2007), פסקה 7 לפסק הדין)

את טענת המאשימה כי בעבירות סמים נקודת המוצא העונשית צריכה להיות העונש המרבי הצמוד לעבירה אין מקום לברר בהליך זה, בו קיימת נקודת מוצא אחרת, והיא העונש שנגזר על שותף בכיר לביצוע אותה עבירה.

על מנת להכריע בדבר העונש הראוי לנאשם ראוי, אם כן, לעמוד על נקודות הדמיון והשוני בין הנאשם לחמודי: