מדינת ישראל נ' מסאלמה(עציר)

החלטה

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט אריאל ברגנר) במ"ת 23302-08-10 מיום 31.8.10 על פיה המשיב שוחרר ממעצרו בתנאים כדלקמן: מעצר בית מלא ברחוב גולומב 146 בירושלים בפיקוח הערב אחמד אלמסאלמה, שהינו אחיו של המשיב (להלן: "הערב") וכן אשתו של המשיב סמירה אלמסאלמה, הפקדת סך 8,000 ₪ במזומן וחתימת ערבות עצמית וצד ג' על סך 10,000 ₪.

בתאריך 12.8.10 הוגש כנגד המשיב כתב אישום לבית משפט השלום בבאר שבע המייחס לו עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק. העוררת ביקשה לעצור אותו עד תום ההליכים המשפטיים. כמו כן הגישה בקשה לעיון חוזר וחילוט ערבויות בשים לב לכך שבתאריך 13.6.10 הוגש נגדו כתב אישום בת.פ. 21393-06-10 בגין שתי עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק. המשיב שוחרר בתאריך 15.6.10 במסגרת מ"ת 13999-01-10 לשטחי הרשות הפלשתינאית כנגד הפקדת סך 7,000 ₪ וחתימת ערבות עצמית וצד ג' של הערב הנ"ל.

בתאריך 16.8.10 התקיים דיון במסגרתו הסכים בא כח המשיב למעצר המשיב עד תום ההליכים בהעדר חלופה. בתאריך 30.8.10 הגיש בקשה לעיון חוזר ועתר, לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בביתו של הערב הנ"ל ובפיקוחו. כאמור לעיל, בית משפט השלום הורה על שחרור המשיב בתנאים שפורטו. מכאן הערר שבפני.

בא כח העוררת טענה כי שגה בית משפט קמא בכך שהתמקד בדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים ולא איחד אותה עם הבקשה לעיון חוזר. כמו כן טענה כי שגה בכך שלא נתן משקל לכך שהמשיב הפר את האמון שניתן בו ושב ונכנס לישראל שלא כחוק, בתוך פרק זמן קצר מאז ניתנה ההחלטה לשחררו בתנאים. היא הוסיפה וטענה, שלא היה מקום לתת משקל מכריע למצבו הרפואי של המשיב, שלא הציג כל תיעוד רפואי לתמיכה בטענתו כי נכנס לישראל על מנת להיבדק על ידי רופא. עוד טענה כי לא היה מקום להתחשב בגילו, שכן מדובר במשיב יליד 1960.

מנגד, סומך בא כח המשיב את טענותיו על החלטת בית משפט קמא. הוא ציין כי בשני התיקים לא עבר המשיב עבירות נלוות על עבירת השהייה הבלתי חוקית וכי אין כל אינדיקציה כי התכוון לעבור עבירות נלוות. לטעמו, ניתן להפיג את החשש מהמלטות מהליכי שפיטה בתנאים שקבע בית משפט קמא.

לא ברור לי מדוע הסכים התובע בתיק נשוא הערר לחזור בו מבקשתו כי בית משפט קמא יאחד את הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים יחד עם הבקשה לעיון חוזר, שעדיין תלויה ועומדת. בשלב זה לא ברור להיכן תנותב. קיים חשש מובנה, שאם תנותב בפני מותב אחר, אזי עלולה להינתן החלטה הסותרת את זו שניתנה נשוא הערר. ראוי כי ראש לשכת תביעות ייתן דעתו לנושא.

לגופו של עניין, לאחר שעיינתי בערר, ולאחר ששמעתי את טענות באי כח הצדדים, אני סבור כי דין הערר להידחות.

עילת המעצר המתקיימת בעניינינו הינה החשש כי המשיב יתחמק מהליכי שפיטה. עילה זו קבועה בסעיף 21(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996. לא התעלמתי מהתיק התלוי ועומד כנגד המשיב בת"פ 21393-06-10 ומכך שהמשיב שב ונכנס לישראל למרות ששוחרר אך בתאריך 15.6.10 במ"ת 21407-06-10.

ואולם, התרשמתי שהערב המוצע יהיה מסוגל לפקח על המשיב בתנאי מעצר בית. מדובר באדם נורמטיבי שאף מחזיק ברישיון להחזקת כלי יריה בתוקף. ערב זה טרח להתייצב לדיון שהתקיים ב-27.6.10 בת"פ 21393-06-10 בפני כב' השופטת ש. חביב והסביר כי נבצר מהמשיב להיכנס לתחום מדינת ישראל משום שעוכב במחסום. לערב נוספה גם אשתו של המשיב כערבה נוספת. בנסיבות העניין תנאי השחרור שקבע בית משפט קמא – מספקים.

לפיכך, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא. הערר נדחה.

ניתנה והודעה היום כ"ג אלול תש"ע, 02/09/2010 במעמד הנוכחים.

דב מגד, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: