מדינת ישראל נ' מסאלחה

החלטה בבקשה לפסיקת הוצאות ופיצויים

מונחת בפני בקשתו של הנאשם לפסוק לו הוצאות משפט ופיצויים.

עסקינן בתיק שענינו דו"ח מסוג ברירת משפט שהוגש נגד הנאשם ע"י שוטר ובו נטען כי הנאשם נהג בכיוון ההפוך לכיוון המותר בכביש חד סטרי.

הנאשם בחר לבקש להישפט ולכשעשה כן באמצעות משלוח בקשתו בדואר, זומן הוא עפ"י סדר הדין לישיבת הקראה שבה כפר בביצוע העבירה ולפיכך נקבע התיק להוכחות.

דיון ההוכחות שנועד תחילה לתאריך 10.5.11 הוקדם ביוזמת בית המשפט ליום 8.5.11 והנאשם התייצב אכן לדיון ביום 8.5.11 ולא ביום 10.5.11.

ניכר כי הנאשם התייצב אם כך בבית המשפט לפי חישוב זה בסה"כ פעמיים (פעם אחת לדיון ההקראה ופעם אחת לדיון ההוכחות) ולפיכך, ובכל הכבוד, לא ברורה עד תום לבית המשפט טענת הנאשם בסעיף 8 לבקשתו שהוגשה כעת ולפיה הגיע לדבריו "מספר רב של פעמים לצורך ניהול ההליך" (ציטוט מסעיף 8 לבקשה לפסיקת הוצאות).

אכן, לדיון ההוכחות בתאריך 8.5.11 (כפי שהוקדם כאמור) לא הגיע השוטר ואין בידי לדעת האם הדבר נבע מתקלה תוצאת אי הגעת הודעה לשוטר על הקדמת מועד ההוכחות או שמא לאו, אך כן אדע כי נכון הוא הדבר שהנאשם טרח והגיע במועד זה ולא נמסרה ע"י התביעה אז, וגם לא עד היום, הסיבה לאי הגעת השוטר לדיון.

אלא שמרגע זה ואילך פעלה התביעה לצמצם כל הוצאה לנאשם, ולבקשתה נקבע התיק לתזכורת תביעה בלבד (מועד שבו הנאשם לא התייצב) ובמועד זה הודיעה התביעה שבהסכמת הנאשם שניתנה מבקשת היא לחזור מן האישום.

הנאשם גם אישר כעת בבקשתו כי אכן נתן הוא את הסכמתו.

יצויין כי אין בפני בתוכן הבקשה הנוכחית של ההגנה (שהוגשה בכתב, וההגנה הביעה עמדתה כי מסתפקת היא בטיעוניה בכתב), על כי הנאשם פנה ומסר את התמונות שהוא אוחז בידיו לעיון התביעה עובר למועד ההוכחות (וראה לענין זה את הפרוטוקול מיום 8.5.11 , שבו אף נרשם מפי הנאשם כי מסרב הוא למסור את התמונות שבידיו לידי התובע וזאת מהטעם שאין לו לדבריו עותק מהן).

הנה כי כן, ניכר כי התביעה שקלה את השגותיו של הנאשם ותמונותיו לכשניתנה לה הזדמנות לעשות כן ע"י הנאשם.

לא מצאתי כי משכך פעלה התביעה, אזי פעלה היא כביכול באופן העומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.

מכל מקום גם לא נטענה בזמנו טענה מקדמית ע"י ההגנה.

חטאה היחיד של התביעה, כפי שרואה אני זאת, הוא בכך שניכר שלא נעשה בזמנו די על ידה כדי לודא שהשוטר יודע על דיון ההוכחות שהוקדם.

בשל כך, ואך ורק בשל כך, זכאי הנאשם להוצאות מידתיות על טרחתו בהגעתו לדיון ההוכחות אשר לא התקיים .

אני מורה לפיכך כי משטרת ישראל תשלם לנאשם הוצאות בסך 180 ₪ .

אינני רואה הצדקה לתשלום פיצויים.

הנאשם לא זוכה לאחר דיון הוכחות, אלא היתה חזרה מן האישום אף בטרם ניהול דיון הוכחות לגופו, ובהסכמת הנאשם.

ובאשר לעתירת הנאשם לפיצויים על כך שנעצר ונאזק על אתר, הרי שלא זו בלבד שאין זה ההליך שבפני בתיק התעבורה שבפני (שענינו כידוע בחינת השאלה בבית המשפט לתעבורה האם נעברה עבירת תעבורה או שמא לאו) , אלא שגם ניכר בכל הכבוד כי אין בידי אף את הכלים לקבוע מה הביא ומה גרם לכלל כך שהוחלט בזמנו לעצור את הנאשם ולאזוק אותו, וכזכור, ההגנה בחרה להסתפק בטיעונים שהגישה בכתב וגם לא צירפה כל אסמכתא כתימוכין וכהסבר לכך שבוצע מעצר של הנאשם והרקע לכך שהדברים הגיעו כאמור לידי כך.

לסיכום: לא מצאתי עפ"י החומר שבפני יסוד לפסוק פיצויים לנאשם, וכל שמצאתי הוא שהנאשם זכאי להוצאות על התייצבותו לישיבת ההוכחות, אשר גם היא יתכן שיכולה היתה אולי להתייתר באם היתה מתאפשרת לתביעה ההזדמנות להחשף בשלב מוקדם יותר לחומר שאחז בידו הנאשם אך ניכר שסירב למוסרו לתביעה אף במועד שנועד להוכחות .