מדינת ישראל נ' מסאלחה

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בתאריך 04/04/11, בהעדר המבקש.

סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 קובע, כי בית המשפט רשאי לבטל פס"ד שניתן בהעדר נאשם, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

המבקש ציין בבקשתו כי זומן לדיון כדין, אולם לא התייצב מחמת טעות במועד הדיון. בהתאם להלכה הפסוקה, טעות או שכחה של נאשם או של ב"כ, אפילו נעשתה בתום לב, אינה מהווה עילה לביטול פסק דין שניתן בהעדר. משזומן הנאשם כדין ולא התייצב, כאשר אין בידו סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, הרי שהיה לו יומו בבית המשפט ומשכך אין לו להלין אלא על עצמו (רע"פ 9142/01 סוריא איטליא נ' מדינת ישראל פ"ד נד (6) 793; רע"פ 2586/10 אלי אסולין נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים; ר"ע 418/85 פרץ רוקנשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד לט (3) 279; רע"פ 8445/07 אברהם קדוש נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים; רע"פ 8333/09 פיראס חביבי נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים המשפטיים).

המבקש טען להגנתו כי במועד ביצוע העבירה היה לו רישיון הנהיגה תקף. המבקש לא צירף אסמכתא לצורך הוכחת טענת ההגנה. בהחלטה קודמת אפשרתי למבקש להגיש אישור ממשרד הרישוי בדבר תוקף רישיון הנהיגה.

מן האישור שהוגש עולה כי במועד ביצוע העבירה, קרי: בתאריך 30/11/10, רישיון הנהיגה של המבקש לא היה בתוקף.

אמנם בחלק מן התקופה היו בידי המבקש רישיונות זמניים, אך בעת חישוב התקופה בה לא היה בידי המבקש רישיון נהיגה תקף, לא בא רישיון זמני במניין (ע"פ 6920/07 אורי חסון נ' מדינת ישראל; רע"פ 6549/06 לירן שגיא נ' מדינת ישראל).

משכך, לא הוצגו בפניי סיכויי הגנה סבירים.

הענישה שהוטלה על המבקש נמצאת במתחם הסבירות, ולכן לא נגרם למבקש עיוות דין כתוצאה ממתן פסק הדין בהעדרו.

אשר על כן, הבקשה נידחת.

פסק הדין יוותר על כנו.

ניתנה היום, כ"ח ניסן תשע"א, 02 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: