מדינת ישראל נ' מנשירוב(אסיר)

החלטה

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בקריות, אשר ניתנה ביום 28.6.11 על ידי כב' השופטת טל תדמור-זמיר בתיק מ"ת 37929-06-11. בית משפט השלום דחה את בקשת העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים והורה לשחררו לחלופת מעצר בית חלקי בתנאים מגבילים, כמפורט בהחלטתו.

נגד המשיב הוגש כתב אישום בגין עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש (בת זוג), לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ביחד עם סעיף 382(ג) לחוק ועבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק.

בכתב האישום נטען כי במועד הרלוונטי לכתב האישום היו המשיב והמתלוננת נשואים זה לזו, אך מצויים בהליכי גירושין, והתגוררו בקריית שמואל (להלן "הבית").

ביום 20.6.11, איים המשיב על המתלוננת, בבית, בפגיעה שלא כדין בגופה בכך שאמר כי עד הדיון השני בתביעת הגירושין היא תמות וזאת בכוונה להפחידה ולהקניטה.

עוד נטען כי המשיב תקף את המתלוננת באופן שאחז ולחץ בכוח את יד ימין שלה באמצעות ידו ודחף את המתלוננת לכיוון הקיר, כך שמעוצמת הדחיפה נפלה המתלוננת על הרצפה. בעקבות זאת נגרמו למתלוננת חבלות של ממש בדמות סימנים אדומים על גבי ידה הימנית.

 בנוסף נטען, כי כשקמה המתלוננת מהרצפה, נטלה טלפון, נכנסה לחדר השירותים ובעודה מסתגרת בתוכו התקשרה למשטרה, משיצאה הבחינה במשיב מחזיק בידו סכין מטבח, מכוון אותו אל עבר גופו ובתוך כך מאיים עליה בפגיעה שלא כדין בגופו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה הבקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים. כאמור בית משפט השלום דחה את בקשת העוררת והורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בית חלקי בבית דודו שבגבעת אולגה, תוך שהוא מאפשר למשיב לצאת לעבודה במפעל בעכו בימים א-ה בין השעות 05:30 ועד 19:30. כמו כן נאסר עליו ליצור קשר עם המתלוננת. בנוסף חויב דודו של המשיב לחתום על ערבות צד ג' בסך 5,000 ₪.

על החלטה זו מופנה הערר שבפניי.

ב"כ העוררת ביקשה לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. לטענתה אין בחלופה אליה שוחרר המשיב כדי לצמצם את מסוכנותו כלפי המתלוננת. עוד טענה כי טעה בימ"ש השלום עת שחרר את המשיב לחלופת מעצר מבלי שינתן תסקיר אודות מסוכנותו. ציינה כי לחובת המשיב שתי הרשעות קודמות בגין עבירות אלימות כלפי אשתו וכן היזק לרכוש בזדון. לטענתה דרך נסיעת המשיב מחדרה לעכו- מקום עבודתו, עוברת בקריות – מקום מגוריה של המתלוננת, כך שהמשיב יוכל להגיע לביתה של המתלוננת.

ב"כ המשיב ביקש לדחות את הערר. המדובר בהחלטה שקולה ומדודה שבחנה את מכלול הנסיבות. ציין כי קיימות סתירות מהותיות בעדויותיה של המתלוננת שלאורן החליט בימ"ש השלום לשחרר לחלופת מעצר כשהוא מאפשר למשיב להמשיך לעבוד ובכך למנוע פגיעה בפרנסתו.

לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט השלום, בהודעת הערר, בחומר החקירה, ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הערר בכפוף לאמור להלן.  

בענייננו, אכן לחובתו של המשיב שתי הרשעות קודמות בגין עבירות דומות של תקיפת בת זוג. יחד עם זאת המדובר בעבירות שבוצעו בשנת 2000 ובשנת 2002 ומאז לא הסתבך המשיב בפלילים לרבות עבירות אלימות במשפחה. כך שלא ניתן לומר כי מדובר בעבר מכביד.

לצורך הדיון בערר זה ניתן לומר כי קיימות ראיות לכאורה במידה מספקת וכי עברו של המשיב והעבירות המיוחסות לו, למרות שמדובר בעבירות שבוצעו בשנת 2000 ובשנת 2002, יש בהן כדי להצביע על קיומה של מסוכנות מסוימת ומוגדרת, מסוכנות שניתן לצמצמה על ידי חלופת המעצר בגבעת אולגה.

בשלב זה של הדיון בית המשפט אינו נכנס לעובי הקורה בהערכת העדויות וכי כדרכו, לצורך הדיון שבפניו, בוחן קיומן של ראיות לכאורה וראיות כאלה קיימות בעניינו של המשיב. מה גם, שהסנגור המלומד לא חלק על כך, בדיון בפני בימ"ש השלום – ראו עמ' 5 ש.14 -15.

המתלוננת מתגוררת בקריית שמואל, המשיב עבר להתגורר אצל דודו בגבעת אולגה ואף נאסר עליו ליצור קשר עם המתלוננת, לכן לא נראה לי כי מעצר בית מלא דרוש כדי לצמצם את מסוכנות העורר כלפי המתלוננת וצדק בימ"ש השלום כאשר איפשר למשיב לצאת לעבודה ובחר לא לפגוע בפרנסתו.

בית משפט העליון, עמד לא אחת על החשיבות הרבה שיש בהשתלבותו של נאשם במעגל העבודה והתעסוקה, וזאת, כמובן, ככל שהדבר מתאפשר לאורם של אינטרסים ציבוריים נוגדים המתקיימים בעניינו- ראו לעניין זה בש"פ 2857/06 ממן נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 11.4.2006); בש"פ 1393/07 אלחנטי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 26.02.2007) ובש"פ 3611/10 רמאל נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 17.5.2010).

אשר על כן לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בימ"ש השלום. אם כי ובהתאם להלכה הפסוקה, בעבירות אלימות בתוך המשפחה יש חשיבות רבה דווקא לתסקיר קצין מבחן – ראו לעניין זה בש"פ 10312/07 מדינת ישראל נגד יניב שרביט (ניתנה ביום 13.12.07), ראו גם בש"פ 8171/06 עבדלימוב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 24.10.06). כאמור, תסקיר המעצר נועד לסייע בדבר יכולת החלופה להפיג את מסוכנות המשיב, המואשם בעבירות של אלימות במשפחה.

אשר על כן ועד למתן החלטה אחרת ישהה המשיב בחלופת המעצר כפי שנקבע ע"י בימ"ש השלום ובתנאים שנקבעו.

שירות המבחן מתבקש להגיש תסקיר מעצר ביחס למשיב וזאת בהקדם האפשרי.