מדינת ישראל נ' מנקין

החלטה

כתב האישום בעניינו של הנאשם, היווה תחילה חלק מאסופת תיקים שעסקו כולם במעשים פליליים נטענים במהלך הפגנה ביום 23.6.13 במסגרת המחאה החברתית. בהקשרו של כתב אישום זה, כמו יתר כתבי האישום בפרשה, הוגשו טענות מקדמיות, שעיקרן אכיפה בררנית וזוטי דברים.

ביום 4.8.13 עמדה המאשימה על טעותה, והגישה הודעה על תיקון כתב האישום, כך שמעשי הנאשם ארעו לפי הנטען במהלך פינוי אוהלים ביום 22.6.13 בשדרות רוטשילד בתל-אביב, במנותק מיתר האישומים בפרשה. ביום 10.8.13 לאחר קבלת תגובה מצד הנאשם, התרתי לתקן את כתב האישום.

בהתאם לכתב האישום המתוקן, ביום 22.6.13, במהלך פעולות לפינוי אוהלים, השתתף הנאשם בהתקהלות אסורה, וכן איים על מנהל הסיירת הירוקה בעירית תל-אביב, כי אם יתקרב לאוהלים הוא ישחט אותו. בנוסף, כמה שעות מאוחר יותר, חזר הנאשם על פי הנטען ואיים על מנהל הסיירת הירוקה כי ירדוף אחריו וימצא אותו, וכן תקף אותו בהכותו באמצעות ידו בחזהו עד כי נגרמו למנהל הסיירת כאבים וקשיי נשימה.

לאחר קבלת כתב האישום המתוקן חזר הנאשם והגיש טענות מקדמיות. בטיעוניו חזר הנאשם על טענות האכיפה הבררנית יחסית לכתבי האישום האחרים בפרשה שנסגרו, וכן טען לזוטי דברים ולהפעלת אלימות מצד השוטרים המצדיקה את ביטול כתב האישום בעניינו. בנוסף, נטען כי השינוי בכתב האישום מעיד על הגשה שבלונית של כתבי אישום באופן סדרתי ושיטתי ללא בחינה קונקרטית, וכן נטען כי הנאשם לא נעצר ביום הארוע אלא רק למחרת, ונטענו טענות במישור הראייתי.

אשר לטענה לזוטי דברים, הסייג של זוטי דברים מסמיך את בית המשפט לזכות את מי שביצע את המעשים המיוחסים לו, אלא שטיב המעשים בנסיבות ביצועם ותוצאתם, כמו גם מידת הפגיעה שלהם באינטרס הציבורי, אינם כאלה המצדיקים הרשעתו של הנאשם בגינם (סעיף 34יז לחוק העונשין).

אשר לעיתוי שבו ניתן לברר את הטענה, קיימת מחלוקת בפסיקה אם מדובר בסייג שניתן לבררו במסגרת טענה מקדמית אם לאו. בהקשר זה אני מפנה למיקומה של הוראת החוק בסעיף 34יז לפרק ה1 לחוק העונשין, שעניינו "סייגים לאחריות פלילית", התומך במסקנה שמדובר בסייג שההכרעה בו היא בתום ההליך לאחר הבאת ראיות. בע"פ (ת"א) 1720/95 מדינת ישראל נ' יוסף נקבע כי אין מדובר בטענה מקדמית, אלא בסייג לאחריות פלילית, וככזה ניתן לבררו ולהכריעו בו רק לאחר שמיעת ראיות, ותוצאתו היא זיכוי. למול קביעה זו קיימת פסיקה מחוזית הפוכה מאוחרת המכירה בסייג כטענה מקדמית (ע"פ (חי') 2094/01 מדינת ישראל נ' פלונית). אציין כי בעניינו של השר רפאל איתן המנוח, נקבע כי נאשם המודה במיוחס לו בכתב האישום רשאי להעלות טענה של זוטי דברים, שניתן להכריע בה ללא בירור ראייתי נוסף בדרך של טענה מקדמית (ת.פ. (חי') 5040/96 מדינת ישראל נ' איתן).

בתיק שלפניי הצהיר הנאשם במסגרת טענותיו המקדמיות, כי הוא כופר במיוחס לו, כך שגם בהתאם לגישה הרואה בטענה כטענה מקדמית, יש קושי מעשי להכריע בטענה, שכן לצורך הכרעה יש לבחון את טיבו הקונקרטי של המעשה, הנסיבות הקונקרטיות של ביצועו, תוצאותיו ומידת הפגיעה באינטרס הציבורי. אעיר עוד כי אם אכן תוכיח המאשימה את כל המיוחס לנאשם, היינו שבשתי פעמים איים הנאשם איום קונקרטי ומוחשי על מנהל הסיירת הירוקה, ובפעם השניה אף ליווה את האיום במכה בחזה שהסבה לו כאבים וקשיי נשימה, יצטרך הנאשם לצלוח משוכה גבוהה ביותר על מנת לשכנע את בית המשפט שמעשי האיומים החוזרים ומעשה התקיפה, הם מעשים קלי ערך בנסיבות העניין שאין אינטרס ציבורי בהרשעה בגינם.

כעולה מן המקובץ, לא ניתן בנסיבות שפורטו לעיל להכריע בטענה של זוטי דברים בשלב זה של ההליך.

אשר לטענה לאכיפה בררנית, אינני סבורה כי ניתן להשוות בין עניינו של הנאשם שהמעשים המיוחסים לו ארעו בארוע פלוני, לבין עניינם של יתר הנאשמים בפרשה, שהמעשים המיוחסים להם ארעו בארוע נפרד בזמן ובמקום, ולא ניתן לראות בקבוצה האמורה משום שווים לצורך בחינת אפליה או אבחנה ביניהם. הנאשם לא העלה כל טענות הנוגעות לקבוצת ההתייחסות הרלבנטית אליו, קרי מפגינים או משתתפים נוספים בארוע פינוי האוהלים ביום 22.6.12, המונה לפי תגובת המאשימה שלושה עשר נאשמים, ודי בנתון זה כדי לייתר את בחינת הטענה. מעבר לנדרש אני מפנה להחלטתי בטענות המקדמיות ביתר התיקים בפרשה, וכל שנאמר שם בקשר לטענת האכיפה הבררנית (לדוגמא: ת.פ. 43578-06-12).

אשר לטענה להגשה סדרתית ושרירותית של כתבי אישום, המאשימה הסבירה את המקור לטעות שנפלה אצלה, ולאור השלב המוקדם בו עתרה לתקן את כתב האישום, איני סבורה כי יש בטעותה שהתגלתה ותוקנה, כדי לבסס תוצאות אופרטיביות במישור הצדק.

אשר לטענות בקשר למועד מעצרו של הנאשם, לא מצאתי רלבנטיות בנטען להכרעה בטענות המקדמיות.

יתר טענות הנאשם, הן אלה הנוגעות לאלימות מצד השוטרים, והן אלה הנוגעות לקיומה או העדרה של תשתית ראייתית בתיק בעניינו, מחייבות בירור ראייתי, ולא ניתן להכריע בהן בשלב המקדמי.

אשר על כן הטענות המקדמיות נדחות. הנאשם יהיה ערוך למתן תשובה בישיבה הנדחית.

ניתנה היום, כ' אלול תשע"ג, 26 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: