מדינת ישראל נ' מנצור

בפני

שופט שמואל מלמד

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 16.08.10 בשעה 17.20 או בסמוך, ברחוב יהדות קנדה פינת אליהו סעדון באור יהודה, הפריע הנאשם לתנועה, בניגוד לתקנה 40 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר בהאשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות. בדיון ההקראה טען הנאשם "אני נסעתי כחוק. פניתי מנתיב הימני לשמאלי לפני הצומת."

מטעם התביעה העידה השוטרת ויקי בן יצחק. עדותה נשענה רובה ככולה על הדו"ח אשר רשמה ביום המקרה – ת/1. על פי רישומיה של השוטרת, ביום האירוע, השוטרת עמדה בכיוון נסיעת הנאשם למטרת אכיפה, סטטית. הבחינה ברכבו של הנאשם. בנתיב הימני כשהוא החל לסטות לנתיב משמאלו. תוך שהוא נעמד באלכסון. כשהוא חוסם את נתיב הנסיעה הימני וגרם להפרעה לתנועה, בכך שחסם רכבים מלהתקדם לנתיב הימני ולפנות ימינה. הרמזור התחלף לירוק הנאשם המשיך לנתיב השמאלי והמשיך בנסיעה ישר.

תגובת הנאשם לאוזני השוטר במעמד רישום הדו"ח הייתה: "אני לא מהאזור אותתי, נתנו לי להיכנס ביקשתי מהרכב להיכנס. ראיתי שאני בנתיב פניה ימינה. אז הנהגים חיכו דקה. נעמדתי כחצי מטר מהרמזור. ברגע שהבחנתי שיש חץ ימינה בלבד ולא ישר אותתי לנתיב השמאלי על מנת להמשיך ישר ולא לפנות ימינה.

בחקירה נגדית טענה השוטרת כי הייתה כ- 50 מטר מהצומת. לדבריה "ראתה בבירור את העבירה שביצע, ההפרעה לתנועה, ורכבים צפרו ולא ציינתי זאת בדו"ח. ראיתי שהוא עמד באלכסון וניסה להיכנס לנתיב אם היה מבקש רשות היה צריך לעשות זאת מכל הטור ולא מרכב אחד.

בבית המשפט טען הנאשם כי נסע במקום לאחר שיצא ממוסך. הוא אינו מכיר את המקום. לדבריו "היו שני נתיבים, חלק עמדו וחלק השתלשלו מאחורי אוטובוס שעמד בתחנה, האוטובוס החל את נסיעתו מי שפנה ימינה נסע ימינה, אני ראיתי שהנתיב הימני גם ניתן להמשיך ישר. ברגע שהבחנתי בנתיב חץ ימינה כ 15 מ' ממנו עצרתי את רכבי. הבנתי שאני עומד להיכנס לנתיב ימני שבו אני יכול לנסוע רק ימינה. זה היה מרחק של 40 מ' מהצומת. נתנו לי להיכנס, מאחורי עמד רכב. לאחר שחציתי את הצומת עמדה השוטרת כ 300 מ' לפחות כך שלא יכלה לראות את החץ ואיפה אני עומד בדיוק. עצרה אותי, ונתנה לי דו"ח הפרעה לתנועה." הנאשם הגיש תמונות של המקום.

בחקירה נגדית טען הנאשם כי במקום יש נתיב אחד. שמתפצל לשני נתיבים. לדבריו בטרם הכביש התחלק לשני נתיבים, משמאלו היה טור רכבים, הנאשם צפצף לרכב משמאל אותת שמאלה ונכנס לנתיב השמאלי. לדבריו היה מאחוריו רכב אחד. "שלא צפצף לי אפילו. הוצאתי את היד לומר לו רגע." הוא לא המשיך בנסיעה והמתין שהנאשם ישתלב שמאלה. הנאשם אישר כי את שאמר בתגובת הנהג, נכון למרות שטען כי השוטרת ניסחה זאת כרצונה.

לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי עדות השוטרת היא אמת ואני מוצא לאמץ גרסתה לאירוע.

המחלוקת בין הצדדים אינה סובבת סביב שאלת ההפרעה. הנאשם מאשר, כי עמד מאחוריו רכב שהמתין, שנאשם יכנס לנתיב השמאלי ויפנה את הדרך לנתיב הפניה הימני. הנאשם סבור שלא ביצע את העבירה כיוון שלדבריו לא עבר מהנתיב הימני לנתיב השמאלי. לשיטת הנאשם, היות ובנתיב נסיעתו לא היה סימון, הרי שסטייתו הייתה בתוך הנתיב ולכן לא עבר עבירה.

התקנה בה מואשם הנאשם הינה עברה לפי תקנות התעבורה התשכ"א – 1961, תקנה 40 (א):

סטיה מנתיב נסיעהתק' (מס' 3) תש"ל-197040.(א)לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון.

סטיה מנתיב נסיעה

תק' (מס' 3) תש"ל-1970

בעיני השאלה המחייבת במשפט זה, היא אינה הסימון על הכביש כלל, אלא ההפרעה לתנועה. הנאשם הציג בבית המשפט תמונות של מקום אירוע הדו"ח. ממנו נראה הסימון על הכביש. צודק הנאשם כי הסימון מתחיל באמצע הכביש ואין חלוקה לנתיבים מתחילת הכביש. חופש התנועה בכבישי ישראל תלוי ביכולת של הנהגים לממש את זכותם לנסוע בכביש ללא הפרעות. אין מחלוקת בין הצדדים כפי שניתן לראות בראיות שהובאו בפני, וזאת לאור דברי הנאשם, כי רכב המתין מאחוריו עד שהוא יסטה עם רכבו ויכנס לכיוון הנסיעה לנתיב המוביל ישר. מדובר בהפרעה לתנועה. הנאשם אינו יוכל לקבוע כי הפרעה קלה של דקה אינה הפרעה היא. כל עצירה כדי להשתלב בנתיב בו לא תוכננה הנסיעה מראש, גורמת לעיכוב בתנועה של אחר ולמעשה להפרעה לתנועה.

איני סבור כי היות הנאשם נוסע במקום שאינו מוכר לו, פוטרת אותו מאחריות על נסיעתו ומאפשרת לו לעשות תיקוני דרך בנתיב נסיעתו, המפריעים לתנועה. על הנאשם היה להמשיך בנסיעה ימינה ולתקן את טעותו במקום בו החוק מאפשר לתקן טעות זו. ודאי לא על חשבון זמנם של נהגים אחרים. אציין, כי לגבי מיקומו ביחס לנתיבים המסומנים, הנאשם סתר עצמו בדיון ההקראה ובדיון ההוכחות. בסיימו של יום, איני יכול לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדותו היכן עמד ביחס לקווקו על הכביש. רק אומר, שגרסתו בהקראה תואמת את דברי השוטרת יותר מאשר גרסתו בדיון ההוכחות. עוד אציין, כי פרשנותו של הנאשם ביחס למלים "נתיב נסיעתו" בתקנה 40 (א), אינה מתייחסת בהכרח לסימון הנתיבים על הכביש. כי אם לנתיב הנסיעה של הרכב בו נהג הנאשם.

ברצוני להתייחס לסיום, להתבטאות הנאשם כנגד השוטרת במהלך המשפט. איני יכול לשפוט את המקרה או להעיר איזו שהיא הערה, שכן רק גרסתו של הנאשם נפרסה בפני. איני יכול להבין מדוע היה הנאשם צריך לפנות מתחנה לתחנה כדי לקבול על היחס הלא ראוי לדבריו ובסוף להיכנע, אם הוא סבור שהוא צודק. על הנאשם היה לשלוח מכתב למשטרת ישראל לקצין תלונות הציבור. כאשר פרטי השוטרת ידועים לו בדו"ח, כדי שסוגיה זו תיבחן.

סוף דבר, בהישעני על עדות השוטרת, לה אני מאמין, ולאחר שהזהרתי עצמי כי מדובר בעדות יחידה. אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.