מדינת ישראל נ' מנצור(עציר)

גזר דין

בתאריך 1.2.12 הוגש נגד הנאשם כתב האישום נשוא גזר דין זה.

הואיל ובמהלך הדיונים הודה הנאשם במסגרת הסכם עם התביעה בעובדות כתב אישום, הרי שמצאתי לפרט האמור בכתב האישום המתוקן.

העובדות בכתב האישום פשוטות בתכלית. הנאשם הודה כי בתאריך 4.11.10, בין השעה שתים לשלוש לפנות בוקר פרץ לדירתו של אחד נאור קשתי, בכך ששבר סורג חלון המטבח באמצעות ברזל זווית ונכנס דרך החלון בכוונה לבצע גניבה או פשע. (כך לשון כתב האישום). באותן נסיבות גנב הנאשם מוצרי מזון ושתיה.

בדיון שהתקיים לפני ביום 31.12.10 הודה הנאשם בעובדות הללו והורשע.

הצדדים לא הגיעו להסדר כלשהוא באשר לעונש ולפיכך, כל צד טען לעונש כפי טעמיו.

בא כוח התביעה, פרש מתחם ענישה אשר לדעתו ראוי הוא בעבירות של התפרצות לדירה וגניבה, ולפי מתחם זה העונש הוא בין 12 ל- 24 חודשי מאסר בפועל. בא כוח התביעה ביקש לגזור על הנאשם עונש מאסר החורג ממתחם זה משום הרשעותיו הקודמות הרבות של הנאשם ולפיכך, עתר לעונש של 26 חודשי מאסר בפועל שיצטברו לעונש המאסר אותו מרצה הנאשם כיום.

בא כוח הנאשם ביקש להמעיט מחומרת העבירות, משום נסיבות ביצוען ובמיוחד נסיבותיו האישיות של הנאשם. מדובר במעשה התפרצות שאין בו שמץ תחכום, וכי כל שעשה הנאשם זה להתפרץ לדירה על מנת לגנוב מצרכי מזון. לדבריו מדובר באדם אומלל, קשה יום שהוא למעשה דר רחוב שחיפש להשביע רעבונו. נכנס לדירה שאיש לא היה בה. הנאשם הודה בהזדמנות ראשונה אף על פי שאלמלא הודייתו לא היו די ראיות בתיק כך לפי דברי בא כוחו.

הנאשם נדון לאחרונה בתאריך 8.3.12 ל- 14 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות של פריצה לרכב וגניבה ממנו. כיום מרצה הנאשם עונש מאסר. לפיכך, ביקש בא כוח הנאשם כי ייגזר על הנאשם עונש של מאסר שירוצה בחופף למאסרו זה.

אין ספק באשר לחומרת העבירה של התפרצות לדירה מתוך מטרה לגנוב רכוש בעליה. בגזרי דין רבים ביותר בעבר גזרתי עונשי מאסר כפי המחויב על פי מדיניות הענישה בעבירות אלה, אשר באה משום הגנה על ערכים חברתיים שעל בתי המשפט להגן. אדם הפורץ לדירת אחר, מתוך מטרה לגנוב רכושו של האחר, הוא אדם החי על חשבון האחרים ועל פרי עמלם.

עבירת ההתפרצות לדירה, היא חמורה לא רק משום הפגיעה ברכושו של האחר, אלא גם, משום שטמון בה זרע פורענות של הפרת שלום הציבור. שהרי ידועים מקרים רבים, שהתפרצות לדירה בעת שבעליה הפתיעו הפורצים הסתיימה בתוצאה קטלנית וחמורה יותר מאשר תוצאת גניבת הרכוש בלבד. נקל לשער הבהלה והחרדה שחש בעלי דירה, אשר פורצים חודרים לביתו מבצרו באישון לילה כדי לגנוב רכושו, והוא מגלה זאת בעת המעשה.

מלבד טיעונים בעל פה באשר לאומללותו של הנאשם אין לפני כל מסמך אובייקטיבי, וכוונתי בעיקר לתסקיר שירות המבחן או כל אינדיקציה חיצונית שתתמוך בדברים אלה. לעומת זאת, כל שיש לפני זה אדם בעל עבר פלילי מכביד ביותר הנמשך על פני שנים רבות: מאז 1987 ועד שנת 2010 עת נדון ביום 26.3.12 ל- 14 חודשי מאסר בפועל. הנאשם ריצה בעבר חמשה מאסרים בגין עבירות פליליות, המאסר למשך 14 חודשים, כאמור, הוא מאסרו החמישי.

אכן, בעקבות ההתפרצות לדירת המתלונן כל שגנב הנאשם אלה מצרכי מזון. יש והדבר יעיד על חוסר תחכום בניגוד לדברי בא כוח התביעה, אך גם אם כך, עדיין לפנינו עבירה חמורה המצריכה תגובה עונשית הולמת.

לא באתי ללכת אחר המתווה של תיקון 113 לחוק העונשין לקבוע מתחם ענישה ולקבוע עונש בתוך מתחם הענישה, שכן העונש ההולם במעשה העבירה בנסיבותיו, הוא עונש של מאסר בפועל לחודשים מספר ואניח לצורך העניין נקיבת מספר החודשים. השאלה היא, באשר לעונש שיש להשית על הנאשם שהודה בעבירות, חסך מזמן שיפוטי ומרצה כיום עונש מאסר בפועל לתקופה לא קצרה יחסית.

אין ספק כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר לתקופה שתצטבר על תקופת המאסר שהנאשם מרצה כיום. שכן, לא יהיה זה נכון והולם לגזור עונש מאסר שיחפוף המאסר שמרצה היום הנאשם, לפי שאם כך ייעשה, ממילא התוצאה היא שלא ייגזר על הנאשם עונש מאסר. הזמן הוא חד ממדי אין אדם יכול לבלות חייו במציאות ולא בהזיה, אלא, בממד זמן אחד בלבד. לפיכך, מאסר חופף למאסר אחר למעשה אינו בבחינת עונש, אלא מס שפתיים.

בתוך כך, אני דוחה עתירת התביעה לגזור על הנאשם מאסר למשך 26 חודשים במצטבר על המאסר שמרצה הנאשם כיום. עמדה עונשית זו, היא נוקשה ובלתי מידתית. נדמה כי היא תוצר של הבנת התביעה באופן נוקשה ומחמיר את תיקון 113 לחוק העונשין.

אשר על כן, אלה העונשים שאני משית על הנאשם:

12 חודשי מאסר בפועל.

עונש המאסר ירוצה במצטבר לכל עונש מאסר שמרצה הנאשם כיום.

9 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרור הנאשם ממאסר לא יעבור עבירה נגד הרכוש מסוג פשע.