מדינת ישראל נ' מנצור(עציר)

החלטה

בפני בקשה לעיון חוזר במסגרתה מתבקשת אני לעיין מחדש בתנאי שחרורו של המשיב ולאפשר הקלות נוספות באופן שינתן לו לצאת להתאווררות במהלך כל ימי השבוע, בין השעות 18:00 ועד 21:00.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים והחזקת סכין.

לצד כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים.

בהסכמת הצדדים, שקיבלה תוקף של החלטה, שוחרר המשיב ביום 04/05/10 בתנאים מגבילים הכוללים מעצר בית מלא בפיקוח אנושי ואיזוק אלקטרוני.

בהמשך בתאריך 04/07/10, הוקלו תנאי שחרורו של המשיב באופן שהותרה לו יציאה לעבודה בימים א' עד ה' בין השעות 06:00 עד 18:00 וביום ו' עד השעה 14:00.

יציאתו לעבודה הותנתה בפיקוח צמוד והדוק של המעסיק.

לצד זאת שולב המשיב בהליך טיפולי בשירות המבחן וניתן בענינו צו פיקוח מעצרים.

בחלוף כחצי שנה ממועד שחרורו בתנאים, עותרת באת כוחו להקלה נוספת בתנאים כמפורט לעיל, ומפנה את בית המשפט לגילו הצעיר של המשיב, לעובדה כי לדבריה שמר על תנאי שחרורו, והצדיק את האמון שבית המשפט נתן בו, כמו גם לעובדה כי מצוי הוא באפיק שיקומי טיפולי ומשתף פעולה עם שירות המבחן.

ב"כ המבקשת מתנגד להקלה כלשהי בתנאי שחרורו של המשיב. לדבריו הטיעון כי המשיב שמר על תנאי שחרורו הינו שגוי שכן מחזיק הוא בפניו תיק המלמד על מעורבות לכאורית של המשיב בעבירת אלימות נוספת על רקע סכסוך בכביש, כאשר המשיב היה יחד עם אביו המפקח עליו במקום מעצר הבית.

לדבריו, התנהלותו זו של המשיב ולו הלכאורית, מלמדת כי לא ניתן ליתן בו אמון וכי לא הפנים את החובה בשמירה תנאי שחרורו וחמור מכך את האיסור שהתנהלות אלימה, כאשר גם העבירה הקודמת המיוחסת למשיב הייתה על רקע סכסוך בדרך.

לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי לא ניתן להעתר לבקשה לעיון חוזר ולהורות על מתן שעות התאווררות נוספות בענינו של המשיב.

מלכתחילה שוחרר המשיב בתנאים מכבידים ומוקפדים ולא בכדי, שכן למשיב יוחסו עבירות חמורות ביותר, כאשר על רקע סכסוך של מה בכך על מקום חניה הצטייד המשיב בשני סכינים מביתו, חזר למקום הסכסוך, ורדף אחר המתלונן כשהוא אוחז בסכינים עד שהמתלונן עלה לרכבו ונמלט מהמקום.

בהמשך הוקלו תנאי שחרורו של המשיב באופן משמעותי באופן שבית המשפט התיר לו, חרף התנגדות התביעה, יציאה לעבודה 6 ימים בשבוע, למשך שעות ארוכות, כך שהלכה למעשה מעצר הבית בעניינו של המשיב מצומצם בעת הזו כמעט למעצר בית לילי.

אכן הפסיקה הכירה בחשיבות שעות התאווררות אך סבורני והדעת נותנת כי שעות ההתאווררות מתבקשות שעה שמוטלים תנאים כאלה אשר מונעים כל יציאה מתחום מעצר הבית ותוך הכרה בחשיבות של יציאה ממתחם 4 הקירות שהינה צורך אנושי ברור ומובן מאליו.

המשיב שבפני מצוי שעות ארוכות במשך כל ימות השבוע, מחוץ לכתלי מעצר הבית, כך שלטעמי יש מענה בתנאי שחרורו גם בצורך בהתאווררות.

הבקשה כפי שאני רואה אותה נועדה לכרסם בתנאי השחרור ולא לענות על צורך ואינטרס בעל חשיבות משמעותית.

קביעתי זו עומדת גם בהתעלם מהנטען על-ידי התביעה בדבר הפרה הלכאורית של התנאים והמעורבות הנוספת בארוע אלימות על רקע סכסוך בדרך, ובוודאי ועל אחת כמה וכמה שנכונה היא, אם לוקחת אני בחשבון את אותה הסתבכות נטענת.

סוף דבר- שאני דוחה את הבקשה לעיון חוזר וקובעת כי כל תנאי השחרור שנקבעו בענינו של המשיב יעמדו בעינם עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

אני נעתרת לבקשת ב"כ המשיב ומתירה למשיב לחגוג את יום הולדתו, ביום 23/12/10 עד השעה 24:00 בליווי ובפיקוח צמוד של מי מן הערבים המפקחים ובמקום העבודה.