מדינת ישראל נ' מנצור ואח'

גזר דין

1.הנאשמים – אב ובנו - הורשעו, לאחר שמיעת ראיות, בביצוע עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.כפי שעולה מהכרעת-הדין, בעת הרלבנטית היה המתלונן מורה לפיזיקה של יסמין מנצור, בתו של הנאשם 1 ואחותו של הנאשם 2, בתיכון "עמל" בטירה.

כשלושה שבועות עובר ליום 4.6.08 התקיימה בביה"ס בחינת מתכונת בפיזיקה בה נבחנה יסמין, במהלכה העיר לה המתלונן כי הוא יודע שהיא העתיקה בבחינה. יסמין התקשרה לאביה – הנאשם 1, וביקשה כי יגיע לבית-הספר.

הנאשם 1 אכן הגיע למקום, פגש במתלונן ושאל אותו האם הוא "בן עלי". המתלונן השיב בחיוב, והנאשם 1 אמר לו בתגובה: "אתה תשלם על זה ביוקר. היום יורים על הבית שלך", ועזב את המקום. כעבור מספר דקות, שב הנאשם 1 אל המקום ואמר למתלונן כי הוא שקרן, נוכל וגנב וכי יפוצץ לו את הבית ויהפוך אותו לנכה.

מספר ימים לאחר מכן, בשעת בוקר, פגש הנאשם 2 את המתלונן בחצר בית-הספר וביקש לדבר איתו בעניינה של יסמין. בנסיבות אלו, אמר הנאשם 2 למתלונן כי יסמין השקיעה מאמץ רב בלימודים לבחינה, ועל כן עליו לתת לה ציון 100. המתלונן סירב, ובתגובה אמר לו הנאשם 2 כי יזרוק רימון על ביתו.

כעובדת רקע מתאר כתב-האישום, כי כעבור מספר ימים בוצע ירי על רכבו של המתלונן.

3.בטרם הטיעונים לעונש העלו הנאשמים בקשת פסילה כנגד מותב זה, סניגורם ביקש להתפטר מייצוג - אך כל הבקשות נדחו (ראו הדיון מיום 6.10.13).

4.במסגרת הראיות לעונש, הגישה ב"כ המאשימה את המרשם הפלילי של כל אחד מהנאשמים (ת/1, ת/2). עולה, כי לחובת הנאשם 1 שמונה הרשעות קודמות בין השנים 1997 – 2006 בעבירות רכוש, מרמה, אלימות והפרת הוראה חוקית, כשבכל ההליכים נדון לעונשים הרתעתיים וכספיים בלבד. לחובתו של הנאשם 2 הרשעה בעבירת נשק משנת 2012, אשר בוצעה בשנת 2011, עליה עמד לדין בבית-המשפט המחוזי, ודינו נגזר, בין השאר, לעונש של 8 חודשי מאסר בפועל.

ב"כ המאשימה הדגישה את חומרת מעשי הנאשמים אשר פגעו בבטחון הציבור בכלל ובעובדי הציבור בפרט, כשהאיומים על עובדי הציבור הפכו לתופעה חמורה המערערת את הסדר החברתי. הפנתה להתנהלותם של המתלונן והעדים אשר העידו בבית-המשפט רק לאחר שהתייצבותם נכפתה בצווי הבאה, כשגם במהלך המשפט רובם הוכרזו כעדים עויינים. עוד הדגישה את הדברים שעלו מעדות המתלונן, אשר תיאר כיצד איומים ואלימות הפכו לנורמה בבית הספר, כשהמורים וההנהלה העדיפו שלא לערב את המשטרה.

לגישת ב"כ המאשימה מתחם העונש ההולם את מעשיהם של הנאשמים נע בין מאסר מותנה למאסר בפועל. הוסיפה כי ניהול הליך הוכחות, חוסר נטילת אחריות ואי-הבעת חרטה מצד הנאשמים, לצד חומרת מעשיהם ועברם הפלילי מביאים לעתירה להשתת עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלונן.

5.הסנגור הפנה לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, אשר התרחשה בשנת 2008, ולשיהוי בהגשת כתב האישום - כשנתיים לאחר מועד ביצוע העבירה. חלוף הזמן הרע את מצבם של הנאשמים, ובמיוחד את מצבו של הנאשם 2, אשר סיים את לימודי המשפטים, עבר את בחינות הלשכה אך רישיונו מעוכב – בשל רישומו הפלילי.

הסנגור ציין כי מרשיו מימשו את זכותם וניהלו הליך הוכחות תוך שהדגיש כי הם עדיין עומדים על חפותם.

בהתייחס לנסיבותיהם האישיות של הנאשמים, פירט הסניגור כי הנאשם 1 אב לחמישה ילדים, כולם בעלי השכלה גבוהה, הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי ומשנת 2006 לא הסתבך בפלילים. באשר לנאשם 2, מאחר ואינו יכול לעבוד כעורך-דין, עובד הוא כיום בעבודות מזדמנות עד לסיום משפטו.

ייאמר, כי הסנגור ביקש לשלוח את הנאשם 2 לשירות המבחן לשם בחינת ביטול הרשעתו, אך בקשה זו נדחתה לאור עברו הפלילי של הנאשם, כפי שפורט. לגבי נאשם 1, עתר הסניגור להסתפק בענישה הרתעתית.

6.בדברו האחרון לבית המשפט, מסר הנאשם 1 כי הוא מאמין בחפותו ובחפות בנו, ציין כי הוא עובד קשה ומפרנס את חמשת ילדיו. הוסיף כי הוא מעריך ומכבד צדק ועותר שלא להרשיע או להשית מאסר בפועל.

הנאשם 2 ביקש לשקול ביטול הרשעתו.

7.בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, וכמצוות המחוקק בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירה שביצעו הנאשמים, בהתאם לעקרון המנחה של ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

8.במקרה דנן, עסקינן בפגיעה חמורה בשלוות-נפשו, בטחונו וחירות פעולתו של המתלונן, אשר עבד כמורה בבית-ספר. לענין עוצמת הערך החברתי שנפגע, והתגובה המתבקשת, ראוי להביא את דבריה של כב' השופטת ברק-ארז בפסק-דין שניתן בעת האחרונה ממש (אם כי בנסיבות חמורות יותר ובעניינו של מערער אשר איים וחבל במורה לעיני תלמידיו):