מדינת ישראל נ' מנסור

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, נהיגה ללא רישיון רכב תקף.

בעניינו של הנאשם התקבל תסקיר שירות המבחן, לפיו התרשם שירות המבחן כי לנאשם יש קשיים לגלות אחריות בתפקידים השונים שלו בחיים וכן הוא מתקשה לנהל אורח חיים המאופיין ביציבות.

שירות המבחן מתאר חשש של הנאשם להכיר באחריות וקשיים עם התמודדות. בהתייחסו לעבירה, קיבל הנאשם אחיות לביצועה, אם כי ייחס זאת לקשיים כלכליים שעמדו בבסיס התנהגותו והובילו להצטברות חובות, אשר מנעו ממנו את חידוש רישיונו.

שירות המבחן התרשם כי העבירה הנדונה בוצעה עקב היעדר בהירות מצד הנאשם ואימפולסיביות בקשיי התנהלותו. על רקע זה, סבור שירות המבחן כי קיימת לנאשם נזקקות טיפולית כדי לעבד חוויות רגשיות שונות. בסיכומו של דבר, ממליץ שירות המבחן כי בית המשפט יאריך את המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם, יתן על הנאשם צו מבחן למשך 18 חודשים וכן צו של"צ בהיקף של 140 שעות, כעונש חינוכי.

ב"כ המאשימה עתר להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי וכן עונשים נוספים.

מאידך, ב"כ הנאשם מצדד בכל מרכיבי הענישה להם נעתר ב"כ המאשימה וכן בהמלצות שירות המבחן, אך ביקש כי בית המשפט ימנע מהשתת עונש מאסר בפועל על הנאשם, דבר אשר יביא לשיטתו לפגיעה קשה בנאשם ובבני ביתו.

הנאשם מצידו חזר וביקש את התחשבותו של בית המשפט וטען כי לא הפנים את עונש המאסר המותנה שהושת עליו בהליך קודם ביחס לעבירה דומה וחזר וביקש את רחמי בית המשפט להתחשב בעונשו.

מדובר בנאשם הנוהג משנת 1992, צבר לחובתו הרשעות תעבורתיות קודמות וזה לא מכבר, נשפט על ידי מותב אחר של בית משפט זה (כב' השופט יציב) במסגרת תת"ע 7133/07, שם מצא בית המשפט להתחשב בנאשם ולהימנע מהטלת עונש מאסר בפועל והשית עליו עונשים שונים, בין היתר עונש המאסר המותנה נשוא תסקירו של שירות המבחן. אדגיש כי גם שם העלה הסניגור ואף הנאשם טענות דומות. גם שם ביקש הנאשם להתחשב בו ובמשפחתו, בטענה שהוא המפרנס היחיד. הנאשם הבהיר שם כי הוא מודע לחומרת העבירות שביצע והצטער על מה שקרה.

דא עקא, כי לא חלף זמן רב והנאשם נתפס שוב כשהוא נוהג בזמן פסילה בתיק שלפני ומעלה את אותן טענות בשנית, בהנחה שבית המשפט ישוב ויגלה עמו את מידת הרחמים ולא יפעיל את מידת הדין.

פסיקתו של בית המשפט העליון הבהירה לא אחת כי עבירה של נהיגה בזמן פסילה הינה עבירה חמורה, אותה יש לשרש באמצעות ענישה חמורה הכוללת עונש של מאסר בפועל. כך הוא הדבר וביתר שאת, כאשר מדובר במי שהועמד לדין בעבר בגין עבירה דומה ושב וחזר לסורו. נאשם כזה צריך להבין כי בית המשפט לא יפעיל כלפיו שוב את מידת הרחמים, אלא את מידת הדין, ומידת הדין מכתיבה עונש של מאסר בפועל. שכן, מדובר במי שמסכן את עצמו ואת האחרים מדעת, תוך שהוא עובר עבירה חמורה, חרף מאסר מותנה המרחף מעל לראשו. כאמור, לפי פסיקתו של בית המשפט העליון, מדובר בעבירה חמורה המבטאת זילות בחוק ובבתי המשפט ועל כאן ראוי העובר עבירה זו לעונש מאסר בפועל ובמיוחד מי שחוזר ועובר אתא אותה עבירה בשנית כחשרב המאסר המונה המתהפכת מעל לראשו לא הניאה אותו מלחזור ולעבור עבירה זו (רע"פ 5402/08 סופיר נ' מדינת ישראל; רע"פ 6407/08 סבן נ' מדינת ישראל; רע"פ 3878/05 יעקב בנ גוזי נ' מדינת ישראל).

אין מקום להתחשב שוב בנאשם, אשר כאמור בית המשפט התחשב בו בעבר כאשר עבר עבירות דומות עת היא להציב גבולות ברורים בפני הנאשם אשר שב וחוטא בביצוע אותה עבירה.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1.9 חודשי מאסר בפועל.

מפעיל עונש מאסר מותנה שמשכו 4 חודשים מ-תת"ע 7133/07 של בית משפט לתעבורה חיפה. גזר דין מיום 15.9.08, וזאת בחופף לעונש המאסר דלעיל.

2.8 חודשי מאסר על תנאי וזאת למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירות של נהיגה ברכב בזמן פסילה או נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע לתקופה העולה על שנה.

3.24 חודשי פסילה בפועל.

4.6 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים.

5.קנס בסך -.1,500 ₪.

הקנס ישולם ב-3 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים.