מדינת ישראל נ' מניחמוב(עציר)

החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו חמישה אישומים בקשר לפעילות סוכן סמוי: באישום הראשון עומד המשיב לדין בעבירות של סחר בסם מסוכן מסוג הרואין והחזקת סם שלא לצריכה עצמית מיום 23.8.09 ; באישום השני מיוחסת למשיב עבירה של סחר בסם מסוכן מסוג הרואין שלושה ימים לאחר מכן, ביום 26.8.09 ; באישום השלישי מיוחסת למשיב עבירה של סחר בסם מסוג חשיש מיום 29.9.09 ; באישום הרביעי מיוחסת למשיב עבירה של תיווך בסם מסוכן מסוג חשיש מיום 10.12.09 ; האישום החמישי עניינו החזקת סכין.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המאשימה את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

הראיות לכאורה לביצוע העבירות הן בעיקרן עדותו של הסוכן המשטרתי, בלוויית דו"ח המפעיל וצילום חלק מהעסקאות.

ב"כ המשיב הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה לאישומים המיוחסים למשיב, אולם טענה כי קיים כרסום בראיות. הכרסום לטענתה, נגע לשלושה עניינים – באישום הראשון לדברי הסנגורית המלומדת, הראיות הן אך לעבירה של תיווך ולא לעבירה של סחר, באישום הרביעי, אין מדובר בתיווך אלא בשני נרקומנים שקונים בצוותא, ואילו באישום החמישי, לטענתה הוחזקה הסכין למטרה כשרה.

יודגש כי אפילו אם אקבל את טענתה של הסנגורית, אין בכך כדי לגרוע מעילת המעצר. וכל שאציין להלן יהיה רק כדי לסבר את האוזן ולמעלה מן הצורך.

לגבי האישום הראשון, לפי הודעת הסוכן, הוא רק שאל את המשיב אם ראה את היעד, והמשיב פנה אליו והציע: "אתה צריך חומר?". לאחר שהסוכן השיב בחיוב, הורה המשיב לאדם אחר: "תן לו" והצביע על הסוכן עם הראש, ואז הלך הסוכן עם האחר, האחר הוציא האחר מפיו עטיפת ניילון ובה עשר מנות, ונתן לסוכן שתי מנות. מהקשר הדברים ברור שהאחר מילא את מצוותו של המשיב.מהתיאור עולה לכאורה, כי המשיב הוא בעל השליטה, המחלק הוראות לשותף המחזיק בסם, ולכן ניתן לטעון להחזקה משותפת, ולא ניתן לבודד את היסוד הפיסי של ההחזקה מהיסוד הנפשי (ע"פ 4533/07 אזרי נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(4), 707 , 716 (2007) ; ע"פ 7282/08 עיסאם אבו עמרה נ' מדינת ישראל, תק-על 2010(1), 361 , 367 (2010) ; ע"פ 1478/91 מדינת ישראל נ' רובבשי, פ"ד מו(1), 829 , 840-841 (1992)). בנסיבות אלה, אני סבור כי קיימות ראיות לכאורה גם לעבירת הסחר.

לגבי האישום הרביעי, לפי הודעת הסוכן, גם כאן פונה המשיב לסוכן ושואל: "אתה צריך משהו?", כשהסוכן משיב בחיוב, אומר לו המשיב שיתן לו כסף והוא יביא לו. הסוכן מסרב, ואז שואל המשיב: "מה בשבילי מה תתן לי?" והמשיב עונה: "אני אתן לך 50 ₪ אם תסדר אותי". רק אז הם עולים על מונית בצוותא, ונוסעים למקום אחר, שם המשיב אומר לאדם אחר: "הבחור רוצה ב- 300 ₪ ואני ב- 50 ₪". התיאור כולו מלמד על עבירת התיווך. חד וחלק.

גם לגבי הסכין, שהוא אישום שולי, לא מצאתי מקום להיכנס בשלב זה לשאלה, אם יעלה בידיו של המשיב להסיר את החזקה הקבועה בחוק לגבי מטרת ההחזקה של הסכין, אולם ודאי שלשלב זה, קיימות ראיות לכאורה.

סיכומו של דבר, עיינתי בתיקי החקירה, בחנתי את טענות המשיב, ומצאתי כי קיימות ראיות לכאורה לכל העבירות המיוחסות למשיב. משכך, קמה גם עילת מעצר כנגדו.

הטענה המרכזית של ב"כ המשיב הייתה, כי למרות קיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מעצר, מן הראוי לשחרר את המשיב לחלופה, משום שלא ניתן לטעון למסוכנות, שעה שעבירות הסחר בסם הן מהחודשים אוגוסט, ספטמבר ודצמבר, אולם המשיב נעצר רק באפריל, ולכן, לטענת ב"כ המשיב, אם המשטרה המתינה זמן כה ארוך בטרם עצרה אותו – חזקה כי אינו מסוכן.

אין בידי לקבל טענה זו. חשיפת סוחרי הסמים מחייבת שימוש בסוכנים סמויים, שמטיבם נחשפים באיחור. בנסיבות אלה, בדרך כלל בעבירות של סחר בסמים הנחשפות ע"י סוכן, אין המעצר מתבצע מיידית. חרף זאת, ההלכה הפסוקה קבעה כי מי שסוחר בסמים הוא מסוכן לציבור, ודינו בדרך כלל להישאר מאחרי סורג ובריח בתקופת משפטו, למעט מקרים חריגים ויוצאי דופן.

בענייננו, דווקא הימשכות העבירות והתפרשותן לאורך תקופה, מלמדות כי אין הדין עם הסנגורית. לאחר העבירות מחודש אוגוסט נשאר המשיב משוחרר, והוא המשיך לבצע עבירות סחר, היינו אחריתו של דבר לימדה על ראשיתו – השארותו של המשיב חופשי הביאה להתממשות החשש ממסוכנותו.

להלן כמה אזכורים מדברו של בית המשפט העליון בסוגיה:

"הכלל ההלכתי המקובל הוא כי בעבירות סמים, ובמיוחד בעבירות הנוגעות להפצת סם וסחר בסמים, תקום עילת מסוכנות המצדיקה מעצרו של נאשם עד תום ההליכים, ובית המשפט ייטה לשחרר הנאשם בעבירות אלו לחלופת מעצר רק בנסיבות חריגות... ...בעניין דנן, סבורה אני כי לא מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות את שחרור העורר, אשר מסוכנותו נלמדת מהתכיפות והשיטתיות שבביצוע העבירות המיוחסות לו..." (בש"פ 6523/09 סמי ג'אן נ' מדינת ישראל, תק-על 2009(3), 3090 , 3092 (2009))."לא מצאתי כי יש בנסיבותיו האישיות של העורר... ...כדי להטות את הכף לזכותו. כאמור לעיל, העורר לכאורה סחר ותיווך במספר הזדמנויות בסמים מסוכנים מסוג חשיש וזאת לאורך תקופה לא קצרה של שישה חודשים..." (בש"פ 6545/08 זכר מכלין נ' מדינת ישראל, תק-על 2008(3), 1902 , 1905 (2008)). "כאשר אדם מואשם במספר עבירות של סחר, המתפרשות על פני תקופה של כחודש ימים, שמתיאורן עולה כי הנאשם מספק כל דרישה לסם המוצגת בפניו, בזמינות ללא סייג. כנגד מסוכנות יתירה זו, נדרש משקל הוכחתי נגדי רב העשוי לספק את הבטחון הנדרש לציבור כי חלופת מעצר, באם תוחל, לא תשמש את הנאשם להמשך פעילותו בסחר בסמים גם ממקום מעצר הבית בו הוא ישהה. הצורך להגן על הציבור מפני סוחרי סמים אינו צריך הדגשה. הוא מחייב גישה מניעתית ברורה ומוגדרת, תוך הפעלת זהירות והקפדה מפני נטילת סיכונים העלולים להסתיים בהמשך פגיעה בשלום הציבור..." (בש"פ 294/06 סאמר בלעום נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(1), 2894 , 2895 (2006))."ההלכה היא, כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה לשלול חזקת מסוכנות זאת ולהצדיק חלופת מעצר, ככל שמדובר בסחר בסמים... ...המקרה שבפני אינו חריג, שכן מדובר בשלוש פרשיות, בהן בוצעו עסקאות סמים מסוכנים בשיטתיות ובכמויות גדולות במשך תקופה של כחצי שנה.." (בש"פ 994/04 חאתם אסקאפי נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(1), 1230 , 1231 (2004)).

בכל המקרים הללו ואחרים, הייתה החשיפה מאוחרת, ובכולם חזר בית המשפט העליון על ההלכה הידועה, כי כאשר מדובר בסוחר סמים, קל וחומר במספר עסקאות על פני תקופה, אין על פי רוב חלופה שחומרתה פחותה ממעצר, היכולה לאיין את המסוכנות.

בענייננו, מדובר אמנם במי שלחובתו רק הרשעה אחת משנת 2006 בגין החזקת סמים לצריכה עצמית, אולם בתיק זה, מדובר במסכת עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, סחר ותיווך בסמים מסוכנים מסוגים שונים, בהם גם הרואין, כל זאת לאורך תקופה, בכמה הזדמנויות, כאשר לא פעם המשיב הוא היוזם את המהלך והוא המפעיל אחרים. מצבו הרפואי של המשיב, כפי שתואר ע"י ב"כ, איננו כה חריג, והוא ביצע את העבירות המיוחסות לו, לפי הטענה, עם לקויות אלה.

ב"כ המלומדת של המשיב, ביקשה עוד כי למרות ההלכה העקבית שצוטטה לעיל, יופנה המשיב לתסקיר מעצר שיבחן חלופות מעצר. אכן, תמיד שומה על בית המשפט לשקול חלופה שפגיעתה בחירות פחותה ממעצר. אולם לא תמיד יש צורך לשם כך בתסקיר.

שירות המבחן עמוס לעייפה, וכדי לצמצם את לוחות הזמנים בהגשת תסקירי מעצר, מוטב להימנע מהפנייה לתסקירים, גם במקרים בהם ניתן לשחרר לחלופה ללא תסקיר, וגם במקרים בהם אין סיכוי של ממש שתוצג חלופה המאיינת מסוכנות. ראוי לעשות שימוש מושכל בשירותיו המצויינים של שירות המבחן, באותם מקרי ביניים בהם הדבר נדרש – כאשר לבית המשפט מתברר, כי מחד גיסא, יש מקום לשקול חלופת מעצר שיש סיכוי שתביא לשינוי החלטה, ומאידך גיסא, כשלא ניתן לשחרר לחלופה ללא בחינה מקצועית של שירות המבחן.

בעניין זה נקבע, כי אין מקום להורות על הכנת תסקיר, אם ממילא לא צפוי כי יטה את הכף לשחרור: