מדינת ישראל נ' מנטסנוט(עציר)

החלטה

1.זוהי בקשת המבקשת להורות על מעצרו של המשיב, הנאשם, עד תום ההליכים המשפטיים, הבקשה מוגשת על פי הוראות חוק הסדר הדין הפלילי – סעיף 21 (א) (1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996 להלן: חוק המעצרים.

2. ביחד עם בקשה זו הגישה המבקשת כתב אישום כנגד המשיב ובו היא מייחסת למשיב ביצוע עבירת תקיפה סתם עבירה על סעיף 379 לחוק העונשין התשל"ז – 1977.

3.בדיון בפניי כפר ב"כ המשיב בקיומן של ראיות לכאורה ובקיומה של עילת מעצר , וב"כ הצדדים טענו בבקשה.

4. ב"כ המבקשת הדגיש בטיעוניו את העובדה שבחומר הראיות קיימת ראייה ברורה וחד משמעית בדבר המעשה המיוחס לו – למשיב, בכתב האישום בעדותו של העד טל דרורי הוא המתלונן שמסר זאת בגירסתו הראשונית ובגירסתו השנייה, הגם שעדותה של עובדת המתלונן סימה פאני אזולאי בן חמו אינה תומכת בדברי המתלונן בדבר פרטי ותיאור מעשה התקיפה אך היא תורמת ותומכת בגירסתו שראתה את המשיב מאחורי גבו כשתנועותיו ותנועות הגוף מעידות על המעשה המתואר בדברי המתלונן. על כן מבקש ב"כ המבקשת לקבוע כי קיימות ראיוות לכאורה ולהתחשב בעובדה שמדובר במשיב בעל עבר מכביד בשבע הרשעות קודמות ובין היתר בעבירות אלימות שריצה בעבר מאסר בפועל ומרחף מעל צווארו עונש של מאסר על תנאי לתקופה של שישה חודשים, מבקש הוא לראות בכך ביטוי למסוכנותו של המשיב ולהורות על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים.

עוד טוען ב"כ המבקשת כי אין לראות בטענתו שהוא היה בגילופין כטענה לזכותו אלא יש לראותה לחובתו במובן זה שהמשיב נכנס לגילופין תוך כדי שתיית אלכוהול ואז הוא מאבד שליטה ופוגע בצבור וביחידיו ומשום כך מסוכנותו של המשיב.

5. מנגד, טוען ב"כ המשיב כי הגם שישנה ראייה בעדותו של המתלונן אך עובדת של המתלונן אשר נכחה במקום סותרת ביותר מאשר פרט אחד את דברי המתלונן , דבר שיש בו כדי לפגוע בתשתית הראייתית שעליה מסתמכת המבקשת ובעיקר בתיאור המעשים הפליליים המיוחסים למשיב על ידי המתלונן, וגם בהודעה בדבר ביקוריו התכופים כפי שנטען על ידי המתלונן שהיא טענה בהודעתה שהיא רואה אותו לראשונה. מצב דברים זה יש בו כדי לכרסם בעוצמת הראיות ועל כן מבקש הוא לקבוע כי אין ראיות לכאורה להוכחת, מעל לכל ספק סביר, את אשמתו של המשיב כמתוארת בכתב האישום.

עוד טוען ב"כ המשיב כי העבירה המיוחסת למשיב העונש המקסימלי לצידה הוא שנתיים מאסר איננה בין העבירות המקימה עילה סטטוטורית למעצרו ואיננה מצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים וכי לכל היותר ניתן לשחררו בתנאים אשר יבטיחו אי יצירת קשר עם המתלונן על ידי מניעת התקרבותו למקום ובערבויות ובתנאים אשר יבטיחו את התייצבותו של המשיב להמשך ההליכים המשפטיים בתיק העיקרי.

6. לאחר שעיינתי בחומר החקירה ובהודעותיו של המתלונן הגעתי לכלל מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה במובן של הלכת זדה , ראיות המהוות אמירות של עד וזאת מבלי לבדוק את מהימנותה של אותה עדות או של אותה הודעה שהרי מעיון בהודעתו מיום 4/1/10 של המתלונן טל דרורי וכך הוא אומר:

"הוא ראה אותי מנסה להתקשר הוא – (הכוונה למשיב) יצא מהחנות לעברי הניף את ידיו לעברי ודחף אותי בכך שהניע את שתי ידיו על הצוואר והפנים ונתן לי ביד אחת סטירה וביד השנייה אגרוף שלו ודחף אותי, כלומר בכוונה שלי לתקיפה שהוא תקף אותי בכך שביד אחת הוא נתן לי סטירה ובמקביל ביד השנייה הרגשתי מכת אגרוף ודחיפה לאחור."

בהמשך לאותה הודעה נתבקש המתלונן להבהיר את שנטען על ידו בהודעתו זו וזומן למסור הודעה נוספת ביום 5/1/10 וכך הוא מוסר בהודעתו השנייה:

"כאשר יצאתי מהעסק כדי להתקשר למשטרה, הוא יצא אחריי וכאשר הוצאתי את המכשיר נייד שלי מכיס ימין קדמי של המכנס שלי כדי לחייג למשטרה עם היד ימין שלי, החשוד ניגש אליי ומיד חבט בי כמעט בו זמנית עם שתי ידיו, כאשר יד ימין שלו מאוגרפת וכף היד שמאל פתוחה ופגע עם ידו הימנית בלחי שמאל שלי ועם יד שמאל שלו פגע בי באזור הרקה ימין שלי."

זה שהודעתה של העדה סימה בן חמו אינה זהה לדבריו של המתלונן, אין בכך כדי לפגוע בקיומה של האימרה של המתלונן שעל פי הלכת זדה מהווה ראייה לכאורה, שהרי בשלב זה של המעצר עד תום ההליכים אין בית המשפט נדרש לבדוק את מהימנותה של ההודעה ואף לא דאיותה אם היא מתקבלת ובעלת משקל כדי להספיק להרשיע את הנאשם מעל לכל ספק סביר.

בית המשפט נדרש בשלב זה לבדוק ולהעריך באם קיימות ראיות במידה והתקבלו במהלך הדיון בתיק ויעמדו בחקירה הנגדית של הסנגור יהוו חומר מספיק כראייה להרשיע את הנאשם בתיק העיקרי.

התוצאה היא שאני קובע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו למשיב, בכתב האישום שהרי מדובר בתקיפה סתם, עבירה על סעיף 379 לחוק העונשין.

7.בשונה מענין קיומן של ראיות לכאורה, סבורני כי העבירה המיוחסת למשיב איננה מקימה עילת מעצר, המדובר בתקיפה סתם בנסיבות שבהן המשיב היה בגילופין ואף בהודעתו הוא לא זכר את שהתרחש במקום ובהודעתו הנוספת מיום 4/1/10 הוא משיב לשאלת חוקרו כי יש לו בעיה שהוא שתה אלכוהול באותו יום מספר בירות וודקה ולא זכר כמה שתה וזה מה שגרם כנראה לכל הבלגן הוא נכנס לחנות מפעל הפיס הגיע לשם מנהל ואמר לו שהוא מבריח לקוחות וטען כי הרביץ לו, מהאירוע אינו זוכר דבר ובמידה וזה קרה הוא היה מתנצל.

את הדברים הוא אומר בתשובה לשאלה האחרונה של חוקרו בכך שהוא ביקש להתנצל בפני המתלונן והעובדת וכי אין לו מה להגיד, ולגבי השתייה הוא ישתדל להוריד את כמות השתייה ולנסות ולצאת מזה.

מקובל בפסיקה כי בית המשפט בבואו להכריע בבקשה מסוג הבקשה הנוכחית לבחון את הבקשה בשתי פרמטרים כשהאחד הוא תוך הערכת המעשה ואילו השני הוא הערכת העושה, מעשהו של המשיב כפי שמתואר הוא בכתב האישום ובחומר הראיות אינו מצדיק ואינו מחייב שליחתו למעצר עד תום ההליכים.

נכון הוא שבעברו של העושה , של המשיב, קיימות הרשעות מספר שבחלקן בעבירות אלימות אך אין במעשה הנוכחי כדי להצביע על מי שבחר לעצמו בדרך האלימות כעל אורח חיים.

8.לאחר שבחנתי את חומר הראיות ואת עילת המעצר, אני מגיע לכלל מסקנה כי אין מקום להאריך את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים וכי מתפקידו של בית המשפט הוא להבטיח את התייצבותו להליכים המשפטיים ולהבטיח שהמשיב לא יחזור על מעשיו ככל שהדבר ניתן ומשום כך אני מורה על שחרור של המשיב בתנאים אלו: