מדינת ישראל נ' מנחם אורן

פסק דין

הנאשם זכאי מחמת הספק

כנגד הנאשם נרשמה, ביום 7.8.11, הודעת תשלום קנס בגין אי ציות לתמרור 302 (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנות 22(א) ו- 64(ד) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 19.4.12, נשמעו הראיות בתיק.

מטעם המאשימה, העידה רס"מ אוקנין סוזי, עורכת הדו"ח והוגש הדו"ח שסומן ת/1 וכן סקיצה שערכה באולם בית המשפט, שסומנה ת/2.

מטעם ההגנה, העיד הנאשם והגשו תמונות שצילם, שסומנו נ/1.

על פי גרסת המאשימה, ביום 7.8.11, בסמוך לשעה 12:40, נהג הנאשם ברכב בתל אביב, ביציאה משטח בית החולים איכילוב, לעבר רחוב וייצמן ונצפה על ידי העדה כאשר אינו מציית לתמרור 302 המוצב בכיוון נסיעתו, לא עוצר רכבו בקו העצירה ופונה ימינה בנסיעה שוטפת.

העדה הורתה לנאשם לעצור את הרכב ורשמה מפיו את הדברים הבאים:" אני אולי נסער כי הורדתי את אמי בבית החולים, שתהיה בריאה אבל עצרתי בעצור ודאי".

הנאשם העיד להגנתו ועל פי גרסתו נהג במקום האמור, אך עצר את הרכב, לפני מעבר החצייה המסומן לפני התמרור ובסמוך לקו העצירה. הנאשם טען כי לפניו נסעה מונית והוא נסע באיטיות מאחוריה ועצר כאמור.

לטענת הנאשם, ממילא ההשתלבות ברחוב וייצמן נעשית בנסיעה איטית כל כך, שאין חשיבות ממשית לעצירה בתמרור, אך עם זאת, עמד על כך שעצר כנדרש.

לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי את הראיות, לא אוכל לקבוע במידה הנדרשת בהליך פלילי, כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

על פי תמונות שהציג הנאשם, ממקום עמידתה של העדה ועד לתמרור, מסומן שטח חניה לכלי רכב דו- גלגליים והדבר יוצר מגבלה מסויימת בשדה הראיה של העדה לעבר התמרור.

בנסיבות אלה, ייתכן ושגתה העדה בקביעתה כי הנאשם לא ציית לתמרור.

הנאשם עמד על גרסתו ועדותו בבית המשפט עשתה עלי רושם אמין.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ב, 20 מאי 2012, במעמד הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: