מדינת ישראל נ' מנחימוב(עציר)

החלטה

הונחה בפני בקשה למתן צו פיקוח על פי חוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, תשס"ו – 2006. (להלן: "החוק").

בתאריך 10/1/08 נגזרו על המשיב בתיק פ/2787/07 של בית משפט השלום בפתח תקוה, לאחר שהורשע לאחר ניהול הליך הוכחות, בעבירות של מעשה מגונה בכוח, לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין ומעשה מגונה בפני אדם שטרם מלאו לו 16 שנים, לפי סעיף 349(ב) לחוק העונשין, 40 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 20 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שתחילתן מיום שחרורו ממאסר, הפעלת עונש מותנה בן שישה חודשי מאסר, כאשר ארבעה מהם במצטבר ושניים בחופף, כך שסה"כ היה על המשיב לרצות 44 חודשי מאסר בפועל וכן פיצוי בסך 7,500 ₪ למתלוננת.

המשיב ערער על גזר דין זה וערעורו התקבל באופן שנקבע כי עונש המאסר המותנה שהופעל ירוצה כולו באופן חופף לעונש שהוטל כך שעל המשיב היה לרצות 40 חודשי מאסר בפועל. (ע.פ. 6734/02/08).

בתאריך 8/1/09 נגזרו על המשיב בתיק 3937/06 של בית משפט השלום בפתח תקוה, לאחר שנעשה הסדר טיעון בעניינו, ולאחר שהורשע בעבירות של מעשה מגונה בכוח לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין והיזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין, 10 חודשי מאסר בפועל שירוצו במצטבר לכל עונש מאסר אחר שריצה המשיב וכן 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירת אלימות מסוג פשע ו - 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירת אלימות מסוג עוון. עוד חוייב המשיב בתשלום של 10,000 ₪ פיצוי למתלוננת. יצויין כי בעונש זה חרג ביהמ"ש מההסדר עליו הסכימו הצדדים.

המשיב ערער על גזר דין זה וערעורו התקבל, כך שנקבע כי מתוך עשרה חודשי המאסר בפועל שהוטלו עליו, ירוצו אך שבעה באופן מצטבר לעונש האחר אותו ריצה, בגין התיק האחר הנזכר לעיל. (ע.פ. 8032/01/09).

סמוך לפני תום ריצוי עונשו של המשיב, הגישה המבקשת את בקשתה נשוא החלטה זו. כתמיכה בבקשתה הציגה המבקשת את הערכת המסוכנות שנערכה למשיב במב"ן וכן את ההמלצה של יחידת הפיקוח של שב"ס.

הערכת המסוכנות של מב"ן אשר נערכה בחודש אוקטובר 2010 מתבססת על בדיקתו של המשיב וכן על בדיקות קודמות שבוצעו למשיב, כמפורט בהערכה ועל מסמכים שונים בהם עיינה המעריכה שהם כתבי אישום ופסקי דין, כמו גם תיקו הסוציאלי של המשיב בשב"ס.

לאחר ניתוח נרחב ומפורט, התייחסה המעריכה אף להתנהגותו של הנאשם בשב"ס וציינה את ההתרשמות ממנו כמי שהינו "בעל דפוסי חשיבה נוקשים וקווי אישיות תוקפניים ומניפולטיביים, חסר מודעות למצבו ונעדר מוטיבציה אמיתית לשינוי".

המשיב לא גילה כל מוטיבציה לטיפול ואף לא עבר טיפול כלשהו במהלך מאסרו.

במהלך מאסרו אף לא הומלץ על הוצאתו לחופשות בשל ההתרשמות כי הוא מתקשה לשמור על גבולות ולא צפוי בהתנהגותו.

לאחר ניתוח של המאפיינים היכולים להגביר את מסוכנותו של המשיב אל מול אלה היכולים למתן מסוכנות כזו, קבעה המעריכה כי מדובר ברמת מסוכנות גבוהה לרצידיביזם מיני.

לאחר קבלתה של הערכה זו שקלה יחידת הפיקוח את האמור בה וביקשה כי על המשיב יוטלו ההגבלות הבאות:

א. שיתוף פעולה עם קצין הפיקוח לרבות חובת קיום מפגשים עימו במועדים ובתדירות שיקבע קצין הפיקוח.

ב. איסור יצירת קשר עם קורבנות העבירות.

ג. הגבלה על התחברות עם קטינות.

ד. קבלת אישור קצין פיקוח למקום עבודה בין בתמורה ובין בהתנדבות, על מנת לוודא כי לא יבוא במגע עם קטינות במהלך עבודתו.

לאור נסיבות ביצוע העבירות ונסיבותיו של המשיב, היתה הבקשה כי הפיקוח יוטל לתקופה של ארבע שנים.

באת כוחו של המשיב ציינה כי אין לה התנגדות למרבית התנאים המבוקשים. היא עתרה כי לא יוטל על המשיב איסור להיפגש עם קטינות שהינן בנות משפחתו. כן עתרה באת כוחו כי תקופת הפיקוח תצומצם עד מאוד ולא תועמד על ארבע שנים והדגישה כי אם לאחר תום תקופה קצרה במהלכה יהיה המשיב תחת פיקוח, תמצא המבקשת לנכון לעשות כן, תוכל לחזור אל בית המשפט ולבקש להאריך את התקופה שוב.

במקרים מעין אלה המובאים בפני בית המשפט, שומה עליו לערוך את האיזונים הנדרשים והראויים בין הצורך להגן על הציבור מפני עברייני מין, אשר הורשעו וסיימו לרצות את עונשם, אך נקבע לגביהם כי קיימת מהם מסוכנות מינית ברמה כזו , או אחרת ועל כן יש חשש לשלום הציבור, אל מול הצורך לאפשר לאותם אנשים לשקם את חייהם לאחר ששילמו את חובם לחברה ולהגביל את חירותם ואיכות חייהם אך ורק במידה הנדרשת, על מנת להבטיח את שלום הציבור, כאמור.