מדינת ישראל נ' מנדלבוים

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד קמושביץ

הנאשמת וב"כ עו"ד סבאג יצחק

החלטה

כתב האישום אשר הוגש נגד הנאשמת תוקן במהלך הדיונים וכחלק מהסדר טיעון בין הצדדים. משום כך מצאתי לפרט בפתח הדיון האמור בכתב האישום המתוקן על עובדותיו.

כאמור, במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים הודיעו הללו בישיבת בית המשפט מיום 27.4.10 כי כתב האישום יתוקן, הנאשמת לא תורשע אלא תופנה לשירות המבחן על מנת שיבחן הרשעת הנאשמת. התביעה הודיעה כי עמדתה היא להרשעה תהיה אשר תהיה המלצת שירות המבחן.

מתוך עובדות כתב האישום עולה כי הנאשמת הינה פקידת השמה בלשכת התעסוקה בסניף רחובות. כידוע, על מנת שאדם יהא זכאי לקבל דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי, עליו תחילה לעמוד בתנאי בסיסי והוא הפנייה לעבודה על ידי לשכת התעסוקה. תנאי זה מתמלא עת מתייצב האדם בלשכה באופן אישי והתייצבותו תאושר על ידי הלשכה. אי התייצבות כאמור, כמוה כסירוב להצעת עבודה שמשמעה שלילת הזכות לדמי אבטלה.

מתוך האמור לעיל, עולה חשיבות התפקיד של עובדי הלשכה, שהרי אישורם באשר להתייצבותו של אדם, מזכה אותו למעשה בדמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי.

הנאשמת חטאה בכך שאישרה התייצבותו של אדם על פי פרטים שמסר לה אדם אחר, אף על פי שאותו אדם לא התייצב כלל. כמפורט לעיל, במעשה זה היה כדי לזכות אותו אדם בדמי אבטלה, דהיינו: בכספי ציבור שלא כדין.

הנאשמת הודתה בעבירה של סיוע לקבל דבר בתחבולה. ראוי לציין כי האישום המקורי, בטרם תוקן כתב האישום, היה בעבירה של קבלת דבר במרמה.

ואכן, על פי ההחלטה נתקבל תסקיר משירות המבחן. שירות המבחן כדרכו המבורכת, המקצועית והמיומנת, ערך תסקיר מפורט, כולל ומקיף כל הנסיבות והעובדות הרלבנטיות לעניין מבחינתו, ובסופו של דבר המליץ להימנע מהרשעת הנאשמת.

מטעמים ברורים לא אפרט האמור בתסקיר אלא אך בתמצית הרלבנטית להבהרת החלטה דנא. מדובר באשה נורמטיבית, המנהלת אורח חיים נורמטיבי וחיובי, העובדת כשלושים שנה כפקידת השמה וייעוץ בשירות התעסוקה, אשר מצבה הבריאותי קשה ומורכב לשון המעטה, שירותה ברשות הציבורית ללא דופי, מבצעת עבודתה באופן חיובי ביותר, וזכתה להערכה רבה בגין כך.

בא כוח הנאשמת ביקש לאמץ המלצות שירות המבחן, כאשר שם הוא דגש על נסיבותיה האישיות של הנאשמת, על שירותה ארוך השנים בשירות הציבורי, על היותה אדם נורמטיבי למשפחה נורמטיבית, אשר מעדה מעידה חד פעמית. כמו גם הדגיש העבירה מהותה ונסיבותיה, משמע קלות העבירה והנסיבות לפיהן לא הפיקה הנאשמת רווח כספי או אחר ובשים לב לכך, שאותו אדם, שהתייצבותו אושרה על ידה ממילא זכאי היה לדמי אבטלה.

באת כוח התביעה, עתרה להרשעת הנאשמת. עיקר טיעוניה הסתמך על כך שמדובר בעובדת ציבור, אשר חטאה ופגעה בכך בציבור. לפי תפיסה זו יש לדקדק ביושרם ויושרתם של עובדי ציבור קלה וכבחמורה ונסיבה זו לעצמה יש לסלק העתירה לאי הרשעת הנאשמת.

אלא שבחלוף זמן מאז הדיון שהתקיים לפני ביום 10.1.12 בתאריך 11.3.12 פנתה התביעה לבית המשפט והודיעה כי לאחר שבחנה בשנית נסיבותיה האישיות של הנאשמת אל מול מהות העבירה, מצאה לשנות מעמדתה כאמור. התביעה הודיעה למעשה כי היא חוזרת מעתירתה להרשעת הנאשמת, באופן חריג ובניגוד למדיניות התביעה במקרים אלה.

הואיל וכך ואף שאין בית המשפט כבול לעתירת התביעה, אלא החלטות בית המשפט מבוססות על האינטרס הציבורי הרי שבמקרה זה, לא מצאתי שראוי להחמיר עם הנאשמת יותר מאשר התביעה. בכפוף לשמירה על האינטרס הציבורי המוגן במשפט הפלילי, לא מצאתי לשים עצמי קטגור יותר מן הקטגור.

הכלל הוא שאדם יורשע בגין מעשה עבירה שביצע. אכן, מהות העבירה וחומרתה יש בהן כדי מרכיב משמעותי בהחלטה אך לא בכך העיקר. השאלה היא מהות העבירה ונסיבותיה לעומת הפגיעה שתהיה בנאשם.

אכן, ככל שבוחנים בחינה מנותקת מהנסיבות, העבירה של סיוע לקבל דבר בתחבולה אינה חמורה. אלא שאין זו הדרך לבחון מעשה עבירה פלילי. אין לבחון מעשה עבירה כמות שהוא - במנותק מהנסיבות. בעקרון זה מדובר במושכלות יסוד במשפט הפלילי ובמיוחד בענישה הפלילית. יש ועבירה מסוימת תסויג כעבירה שאינה חמורה ואף קלה, אך בנסיבות ביצוע מסויים מרכיבי חומרה, וגם ההיפך יש ועבירה תסויג כחמורה אלא שנסיבות ביצועה קלות. לא מצאתי להכביר מילים על כך, לפי שאני סבור שהדברים ברורים.

סוג העבירה שבוצעה על ידי הנאשמת, בהיותה עובדת ציבור ובהיות תפקידה מצוי בלב תפקידי הלשכה יש בו משום חומרה. כשל בתפקידה שיש בו כדי עבירה פלילית מצוי ברף חומרה גבוה לפי שיש בו כדי הפרת חובת הנאמנות של הנאשמת כלפי הציבור. שונה המעשה שנעשה על ידי עובד ציבור ממעשה שנעשה על ידי אדם אחר.

אלא שכאמור לעיל, במקרה זה, על נסיבותיה האישיות החריגות של הנאשמת, לרבות לנוכח האמור בתסקיר שירות המבחן, מצאתי להיעתר לבקשת הצדדים ולהימנע מהרשעת הנאשמת.