מדינת ישראל נ' מנאצרה(עציר)

החלטה

1.זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, על רקע כתב האישום המייחס לו לכאורה ביצוע עבירות של מעשים מטעים והטעיה, הכנסת חפץ אסור – ניסיון – עבירות מיום 07.01.2014.

2.כתב האישום בתמצית

נטען, כי במועד הנ"ל, עת שהגיע המשיב לבקר את אחיו שמרצה עונש מאסר של עשר שנות מאסר על רקע ביטחוני בכלא "קציעות", הסליק על גופו מכשיר פלאפון נייד במטרה להעבירו לאחיו האסיר, וזאת בניגוד להוראות החוק.

3.ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה וכן לקיומה של עילת מעצר. יחד עם זאת, עתר לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בתוך תחומי מדינת ישראל – מעצר בית בבית הערב אלקרינאווי שאקר בשכונה 17 בית מספר 71 רהט. נטען, כי המשיב בן 49, נשוי ואב לשמונה ילדים, ללא עבר פלילי, הודה בחקירתו והביע חרטה.

4.ב"כ המבקשת מנגד, עתר להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, שכן המשיב ניסה להעביר לאחיו, שהינו אסיר ביטחוני, טלפון סלולארי, אשר הפוטנציאל לסיכון הציבור, בין בשימוש על ידי האסיר ובין על ידי אחרים, הינו עצום. עוד נטען, כי אין כל חלופה שיש בה כדי להבטיח את מטרות המעצר.

5.בהעדר מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה וכן עילת מעצר, נותר אפוא לבחון בהתאם למצוות המחוקק אם ניתן להשיג את תכלית המעצר באמצעות החלופה שהוצגה.

6.תסקיר שירות המבחן

מהתסקיר עולה, כי המשיב בן 49, נשוי ואב לשמונה ילדים, עובר למעצרו התגורר עם משפחתו בכפר בני-נעים בסמוך לחברון ועבד כמנהל חנות חומרי בניין בחברון, לדבריו, סיים 6 שנות לימוד. משפחת מוצאו מונה שמונה אחים, שיתף כי אחיו עימאד בן 35 מרצה מאסר בן עשר שנים בגין עבירות ביטחוניות. עוד לדבריו, למעט עימאד כל אחיו מנהלים אורח חיים נורמטיבית ללא מעורבות פלילית או ביטחונית.

התרשמות שירות המבחן

השירות מתרשם מאדם אשר כפי הנראה ניהל אורח חיים נורמטיבי, ללא דפוסים עבריינים. עם זאת, כפי הנראה במצבי לחץ, יתכן מצב של שיקול דעת לקוי תוך טשטוש גבולות ושימוש במנגנוני רציונלזיציה. המשיב שלל בפני שירות המבחן עמדות אנטי ישראליות או תמיכה בארגוני טרור. בהקשר זה גינה את העבירה הביטחונית שביצע אחיו בגינה הוא מרצה מאסר. להערכת שירות המבחן, קיימת רמת סיכון גבוהה להתנהלות פורעת חוק ונזקקת חלופת מעצר המשלבת בחובה ערבים רציניים ואחראיים לצד אזוק אלקטרוני.

החלופות שנבחנו

החלופה הראשונה - בדמות מעצר בית בישראל- רהט (להלן: "מקום החלופה), בביתו של הערב שאקר אלגרינאווי (להלן: "הערב המפקח"). שירות המבחן נפגש עם הערב, והאחרון מסר, כי מכיר את המשיב ואת משפחתו על רקע שיווק סחורות מעת לעת. הערב הציע לשמש כמלווה עבור המשיב ממחסום חברון לדיונים בבית המשפט בישראל.

שירות המבחן פסל חלופה זו, הואיל ומדובר רק בליווי על ידי הערב ללא פיקוח מלא ומתמיד. אשר לבקשת המשיב להשתחרר לכתובת מגוריו בחברון – ציין שירות המבחן, כי לאור מיקום החלופה מחוץ לשטחי ישראל והקושי לפקח אחר צעדיו ולאכוף את התייצבותו לדיונים בבית המשפט, אין הם רואים בהצעה זו כמענה מלא, גם במידה וילווה על ידי הערב המוצע.

החלופה השנייה – בדיון שהתקיים במעמד הצדדים, חזר ב"כ המשיב ועתר לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בכתובת מגוריו בבני-נעים – בשטחי הרש"פ, בכפוף לערבות אחיו של המשיב שחדה אברהים מנאצרה, בן 51, נשוי ואב לילדים, כיהן בעברו כסגן ראש עיריית בני-נעים, חבר לשכת המסחר והתעשייה ברש"פ, ברשותו היתר כניסה מתחדש שנים רבות לישראל, וכן ערבות בן דודו של המשיב - מחמוד מנאצרה, בן 42, נשוי ואב לילדים, בעל היתר כניסה לישראל שמתחדש על רקע היותו נמנה על הקטגוריה של הסוחרים. בנוסף להפקדה כספית משמעותית לצד ערבות עצמית וצד ג'.

ב"כ המשיב עמד בטיעוניו, כי עילת המעצר המרכזית שעומדת לחובת המשיב הינה החשש להימלטות מן הדין – לגישת ב"כ המשיב, ניתן לאיין חשש זה באמצעות הערבים שנבחנו על ידי בית המשפט לצד הפקדה כספית משמעותית. ב"כ המשיב עמד על נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של המשיב וכן על עברו הנקי. עוד נטען, כי המשיב ביקר בעבר מספר רב של פעמים את אחיו עימאד האסיר ולא הפר את רישיון הביקור, למעט האירוע נשוא כתב האישום, ועל כן הוא הביע חרטה בחקירתו בפני חוקריו. עוד עמד ב"כ המשיב על היות משפחת המשיב משפחה נורמטיבית, שלא מעורבת בעבירות ביטחוניות או פליליים, למעט האח עימאד, שהמשיב מגנה את מעשיו, כפי שעולה מהתסקיר. ב"כ המשיב הפנה לפסיקה התומכת בגישתו.

7.באת-כוח המבקשת מנגד, עתרה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, שכן המשיב ניסה להעביר לאחיו, שהינו אסיר ביטחוני, טלפון סלולרי, אשר הפוטנציאל לסיכון הציבור, בין בשימוש על ידי האסיר ובין על ידי אסירים ביטחוניים אחרים, הינו עצום, הן בעצם השימוש בו, והן בהעברת המידע מתוך הכלא אל מחוצה לו, אל גורמי ופעילי טרור אחרים. עוד עמדה באת-כוח המבקשת, על החשש להימלטות מן הדין, שכן המשיב תושב שטחי הרשות ויהיה קושי לאתרו ולהבטיח את התייצבותו לבית המשפט באם ישוחרר לכתובת מגוריו. עוד לשיטת באת-כוח המבקשת, חשש זה מתעצם, כי המשיב באם יורשע, יהיה צפוי לעונש של מאסר בפועל. עוד הפנתה באת כוח-המבקשת להערכת שירות המבחן בדבר קיומה של רמת סיכון גבוהה להתנהלות פורעת חוק. גם באת-כוח המבקשת מנגד, הפנתה לאסופה של פסיקה התומכת בגישתה.

8.בהעדר מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, וכן קיומה של עילת מעצר, נותר אפוא לבחון בהתאם למצוות המחוקק בסעיף 21 ב' לחסד"פ, אם יש בחלופה שהוצגה כדי להשיג את תכלית המעצר. עוד בפסיקה נקבע, כי גם כשקיימת עילת מעצר, ואף בעבירות החמורות, על בית המשפט לבדוק האפשרות לשחרור לחלופת מעצר, ראה לעניין זה דברי כבוד השופט עמית בבש"פ 1911/11. באשר לעבירות ביטחוניות – ככלל, מצדיקות מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים נגדו, וזאת נוכח החשש שמי שמואשם בהם עשוי להמשיך לסכן את ביטחון המדינה גם אם לא הובאה ראיה קונקרטית הצופה את המשך פעילותו המזיקה בעתיד. אם כי לא בכל מקרה יש להורות על מעצר עד תום ההליכים. ראה לעניין זה דברי כבוד השופט רובינשטייין בבש"פ 9577/11:

"עם זאת, אין ללמוד מהחלטתי זו כי מקום בו מואשם אדם בעבירות חמורות, ולו גם נגד ביטחון המדינה, אין חובה לבחון חלופת מעצר. נהפוכו. על כן, לו היה מוגש לבית המשפט קמא תסקיר מעצר בגדרו המלצה ראויה לחלופת מעצר, היה מקום לבחון את התאמתה".

9.עוד קיימת פסיקה של בית המשפט העליון בעבירות ביטחוניות אף יותר חמורות מאלו שמיוחסות למשיב שבפניי, וחרף זאת בית המשפט העליון הורה על שחרור לחלופת מעצר לאחר שהשתכנע, כי יש ביכולתה להשיג את תכלית המעצר, ראה בש"פ 4256/12 וכן תיק 2074/12 בית המשפט הצבאי בשומרון התביעה הצבאית נ' עמאר אחמד מחמוד מרעי. עוד יודגש, כי לפי הפסיקה אף ניתן לשחרר לחלופה תושבי הרש"פ גם לתוך שטחי מדינת ישראל (ראה בש"פ 2628/12 וכן בש"פ 8587/12).