מדינת ישראל נ' מנאצרה(עציר)

גזר דין

רקע

1.הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות שהייה בלתי חוקית, זיוף, התחזות כאחר, נהיגה בפזיזות וברשלנות, נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח ואי ציות להוראות שוטר.

2.על פי כתב האישום המתוקן בו הודה עולה כי במהלך שנת 2013 הגיעה לידי הנאשם – אשר הינו תושב השטחים – תעודת זהות של תושב ישראל אשר אבדה בחודש פברואר באותה שנה. הנאשם זייף את התעודה כך שהחליף את התמונה המקורית בתמונתו.

ביום 30/7/13 רכש הנאשם רכב מסוג רנו, ועל מנת להשלים את העסקה הגיע לבית הדואר בנצרת. לשם העברת הבעלות הציג את התעודה המזויפת וכתוצאה מכך נרשם בעל הרכב במשרדי הרישוי בשמו של בעל התעודה המקורי (להלן: "האישום הראשון").

ביום 21/8/13 בשעות הלילה בנצרת, נהג הנאשם ברכב ללא ביטוח וללא רישיון, כשלצידו אדם נוסף. ניידת סמויה שהבחינה ברכב וסברה כי הוא חשוד, הפעילה אורות כחולים והורתה לו לעצור. הנאשם ניסה להימלט והחל מרדף, במהלכו נסע הנאשם בנתיב הנסיעה הנגדי עד שעצר את הרכב בפתאומיות ונמלט ממנו רגלית, גם אז לא שעה להוראות השוטרים אשר קראו לו לעצור. הנאשם אותר מספר שעות מאוחר יותר בביתו בנצרת (להלן: "האישום השני").

טענות הצדדים

3.במסגרת טיעוניה לעונש עמדה ב"כ המאשימה על חומרת העבירות, על הפגיעה בערכים המוגנים של שלטון החוק והסדר הציבורי ועל הסיכונים הנובעים ממעשיו של הנאשם, ובכלל זה הסיכון לחיי המשתמשים בכביש ולעוברי הדרך. בענייננו הדגישה את העובדה כי העבירות נעברו תוך תכנון מוקדם ותוך זלזול מופגן ובוטה הן בחיי אדם והן בהוראות השוטרים. עוד הדגישה כי העבירות עלולות היו לגרום לנזק רב, וכי היות שמדובר בעבירות שהפכו לחזון נפרץ, יש לשים דגש גם על פן ההרתעה. לפיכך ביקשה לקבוע כי מתחם הענישה עומד על 12-24 חודשי מאסר בגין האישום הראשון, ועל 18-24 חודשי מאסר בגין האישום השני. בשל עברו הנקי של הנאשם מחד, ושאר השיקולים מאידך (לרבות התכנון, הפגיעה החמורה בערכים המוגנים והצורך בהרתעה), ביקשה כי העונש ייקבע ברף האמצעי של המתחם המוצג, ובצידו יוטל גם עונש מאסר על תנאי.

4.מנגד טען הסנגור כי העונש ההולם את מעשי הנאשם – אשר יש לראות בהם אירוע מתמשך אחד – מתמצה בימי מעצרו מיום 21/8/13 (כחמישה חודשים), וכי בנסיבות אין כל הצדקה לאימוצו של המתחם שהוצע על ידי המאשימה. תחילה הדגיש כי מדובר בעבירות רכוש ותעבורה מן הרף הנמוך, אשר בסופו של יום לא גרמו לכל נזק באשר הוא, למעט לנזקים ממוניים לנאשם עצמו (אשר הפסיד כסף רב כתוצאת האירועים ובין היתר השקיע כספים ברכישת הרכב, אשר נתפס ולא יוחזר עוד לידיו). עוד ציין כי נסיבות ביצוע העבירות מלמדות כי לא הייתה לנאשם כל כוונה פלילית, וכי הן מצטרפות יחד לכדי הקלה בעונשו ולא להיפך. כך למשל העובדה כי לא היה כל תכנון במעשיו, לאחר שמצא את תעודת הזהות ולא עשה כל פעולה פלילית כדי להשיגה; כך כיוון שלא היה צפוי להיגרם ממעשיו כל נזק, שכן אלה לא כללו כוונות פליליות או ביטחוניות; כך כיוון שבפועל אמנם לא נגרם כל נזק; וכך משום שהנסיבות שהובילו את הנאשם לבצע את העבירות היו רצונו לעבוד ולפרנס את משפחתו ותו לא. בנוסף ביקש להתחשב בגילו הצעיר של הנאשם, בעברו הנקי, בפגיעה שנגרמת לו ולמשפחתו ממעצרו ועלולה להיגרם ממאסרו (לרבות העובדה שבהיותו תושב שטחים, אין מבקרים אותו בכלא או מפקידים לו כסף לקנטינה), וכן משיתוף הפעולה המלא שלו עם הרשויות לאחר שנתפס ומלקיחת האחריות המלאה בדמות הודייתו בהזדמנות הראשונה. בסיום הדגיש את נסיבות חייו הקשות של הנאשם והדלות הכלכלית ממנה הוא בא, ואת העובדה כי רק רצונו לרכוש רכב הוא זה שסיבך אותו בכתב האישום המתואר. בשקלול האמור ומשום חלוף הזמן שעבר מאז ביצוע העבירה – חמישה חודשים, כאמור – ביקש להסתפק בתקופת המעצר בלבד.

5.הנאשם ביקש להוסיף כי הוא מצטער ומתחרט על מה שקרה.

דיון

6.כמצוות סעיף 40ג(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), בבואנו לקבוע את מתחם הענישה ההולם יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

חומרת העבירות והפגיעה בערכים המוגנים

7.לגופו של עניין, אין מחלוקת אודות חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, ואודות פגיעתן בערכים החברתיים המוגנים. הערך המוגן בעבירות של שהייה בלתי חוקית כולל את זכותה וחובתה של מדינה לשמור על שעריה וגבולותיה מפני כניסת הזולת אליה ושהייתו בה שלא כחוק, ובעיקר משום הסיכון הביטחוני הפוטנציאלי לשלום הציבור (ראו והשוו רע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 5/5/09, פורסם ב"נבו", להלן: "עניין פראגין").

8.לעניין עבירות הזיוף וההתחזות, אלה פוגעות בסדר הציבורי ובשמירה על מערכת אכיפת החוק, כמו גם שמירה על שלומו וביטחונו של האחר, אשר השימוש בזהותו עלול להסב לו נזקים מנזקים שונים.

9.ואילו באשר לעבירת הנהיגה בפזיזות וברשלנות, עבירה זו טומנת בחובה סיכונים רבים לביטחונם ולשלמות גופם של נוסעים ברכב והולכי רגל. עליה יש להוסיף את עבירות הנהיגה ללא ביטוח וללא רישיון, המשקפות זלזול מוחלט בהוראות החוק, ומהוות "איום נע" על כל המשתמשים בדרך (ראו רע"פ 3149/11 בראנסי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 15/5/11, פורסם ב"נבו"). אי ציות הנאשם להוראות השוטרים מגלה אף הוא זלזול ופגיעה בשלטון החוק (וראו בהקשר זה הדברים שנאמרו בת"פ (מחוזי-באר שבע) 10781-04-13 מדינת ישראל נ' וקנין, ניתן ביום 6/10/13, פורסם ב"נבו").

10.אין מחלוקת, איפוא, אודות מידת פגיעתם של המעשים בערכים המוגנים. הנאשם נכנס לארץ ושהה בה ללא היתר כדין, כשהוא עושה שימוש בתעודה מזויפת. את שהותו ניצל לביצוע עבירות נוספות, כשהוא הופך את בעל התעודה לבעליו החוקיים של רכב, על כל המשתמע מכך. בהמשך נהג ברכב ללא רישיון וללא ביטוח, ולא רק זאת אלא שהוביל לקיומו של מרדף משטרתי, במהלכו לא שעה לחוקי התנועה. במעשיו פגע הנאשם לא רק בערך החברתי המגן על שלומם וביטחונם של ציבור המשתמשים בדרך, אלא גם בערכים המגנים על השמירה על הסדר הציבורי ושלטון החוק.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירה

11.בהקשר זה יש להביא בחשבון את התכנון שקדם לביצוע העבירות, אשר כלל תכנון קפדני מראש ובכלל זה התאמת תעודת הזהות של התושב הישראלי כך שתחזה להיות של הנאשם; את העובדה כי העבירות נעברו כולן על ידי הנאשם בעצמו וללא כל השפעה חיצונית; ואת העובדה כי מעשי הנאשם עלולים היו להוביל לנזקים חמורים בהרבה, אם היה המרדף המשטרתי מסתיים בתאונה, כפי שקורה לעיתים קרובות באירועים מעין אלה.

יחד עם זאת יש לזכור כי בסופו של יום לא נגרמו נזקי גוף או רכוש כתוצאת מעשי הנאשם, הגם שבוודאי נגרמו נזקים מסוימים לבעליו החוקיים של תעודת הזהות.