מדינת ישראל נ' מנאצרה

הכרעת דין

1.האישום

ביום 21.11.12 נהג הנאשם רכב בירושלים כאשר ביום 11.5.09 נפסל (בהעדרו) מלנהוג וכאשר ביום 12.12.11 הפקיד רשיונו לתיק בו נפסל.

עוד נטען כי הנאשם נהג כאשר תוקף רשיונו פקע במאי 2010.

2.טענות ההגנה

ההגנה טוענת כי לנאשם כלל לא היה רשיון ולפיכך הפסילה מלכתחילה היתה צריכה להיות מחושבת מיום גזר הדין בתיק בו נפסל הנאשם, היינו מיום 11.5.09. משמע כאשר הנאשם נהג ביום 21.11.12 לא נהג בפסילה.

ההגנה אינה חולקת כי הנאשם נהג כאשר תוקף רשיונו פג לפני שנים רבות או כאשר כלל לא החזיק ברשיון (פרוט' עמ' 2 ש' 26).לציין כי המאשימה הגישה תצהיר של הנאשם לפיו מחזיק רישיון פלאסטיני מס' 9970584 התקף עד 15.05.15

3.דיון – העובדות

התיק נקבע להוכחות ובמועד ההוכחות הסתבר כי המחלוקת בעיקרה משפטית. לפיכך עדות התביעה לא העידו כלל.

חומר הראיות הוגש לתיק בית משפט וממנו עולה התמונה הבאה:

ביום 11.5.09 נדון הנאשם בתיק רמלה 2946-05-09 בהעדר בגין עבירות של נהיגת רכב ישראלי בלא היתר, באיסור שימוש, אי ציות לאות שוטר וללא בטוח. המאשימה טענה בדיון :"אין לו (לנאשם – י.ר.) רשיון נהיגה ישראלי משנת 86. הנאשם נדון לקנס 2,000 ₪ ופסילה לשנה (פרוט' בית משפט הוגש וסומן ת/2).

ביום 12.12.11 הוגש תצהיר לתיק בית משפט ברמלה לפיו הנאשם החזיק ברשיון נהיגה פלסטינאי בתוקף עד 15.5.15 ולא מחזיק רשיון נהיגה ישראלי (הנאשם היה בארץ בהיתר – איחוד משפחות).

הפסילה, לאור התצהיר, חושבה מיום 12.12.11 (יש להדגיש כי בתיק בית משפט היה טופס העברת חומר מאת"ן י-ם לתיק במ"ש אשר צירף התצהיר לבית משפט ברמלה. לא ברור מחומר הראיות שהוגש מדוע המשטרה העבירה התצהיר ולא נמצאה החלטת בית משפט בתיק בית משפט. עם זאת יש אישור הפקדת רישיון עליו נרשם המועד 12.11.11 – כמועד תחילת הפסילה).

ביום 21.11.12 נהג הנאשם כמצויין באישום (הנאשם בהודעה שמסר באותו יום משנחשד בעבירות שיוחסו לו הודה שנהג והסביר כי שכח להגיע לבית משפט ברמלה לכן נדון בהעדרו וטען כי לא יודע שהוא פסול).

ביום 31.12.12 הגיש ב"כ הנאשם (עו"ד קישאוי) בקשה לחישוב פסילה (היינו לאחר שנתפס הנאשם נוהג בתיק שבפני) וטען כי הנאשם נהג לא מורשה ולפיכך ביקש לחשב הפסילה מיום גזר הדין.

בית משפט ברמלה ביום 31.12.12 כתב החלטה "לפנים משורת הדין הפסילה תחושב מיום גזר הדין".

4.דיון – ניתוח משפטי

סעיף 42(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה") בו תולה הנאשם את יהבו, ובו נאמר כי "פסילה שהטיל בית המשפט מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת" צריכה להקרא ביחד עם סעיף 42(ג) לפקודה לפיו: "בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במניין –

(1) התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה..."

על כן כל עוד לא הופקד רשיון נהיגה לא תחל תקופת הפסילה מיום מתן גזר הדין, על אף שהינו פסול על פי דין ואם ינהג ייחשב כנוהג בפסילה.