מדינת ישראל נ' מן ואח'

החלטה

בפניי בקשת הנאשמים להורות על ביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מהצדק, להורות על היעדר הרשעתם של הנאשמים בהתאם לסעיף 192 לחסד"פ.

טענות הנאשמים בתמצית

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בגין העסקת עובדת זרה שלא כדין מבלי שהוסדר לה ביטוח רפואי (להלן – "העובדת").

לטענת הנאשמים, הם הלינו את העובדת בביתם כטובה אישית, בתמימות ומתוך שיקולים הומאניים, וזאת לבקשתה של חברה משותפת של הנאשמת 1 ושל העובדת.

עוד טוענים הנאשמים, כי מדובר על תקופת הלנה קצרה בת חודשיים, ביודעם כי העובדת אוחזת בכרטיס טיסה ליום 01.10.11, היינו כחודשיים מהמועד בו החלו להלינה בביתם.

הנאשמים טוענים, כי בנסיבות המקרה, הגשת כתב האישום כנגדם היתה בניגוד לנהלי המאשימה בזמנים הרלוונטיים, באשר ההנחיות היו כי אין המדובר בעבירה בעלת אופי פלילי מובהק, ועל כן מדובר בנקיטת הליך מנהלי בלבד.

עוד טוענים הנאשמים, כי בזמנים הרלוונטיים לביצוע העבירה המיוחסת להם, הם נעדרו כל מחשבה פלילית, שכן סברו, בהסתמך על הכתוב בדרכונה של העובדת, כי היא רשאית לעבוד בישראל. מכאן, שהיסוד הנפשי, שהנו אחד מיסודות העבירה הפלילית, אינו קיים.

לחילופין, עותרים הנאשמים לכך שככל שבית הדין לא יראה לנכון להורות על ביטולו של כתב האישום, תישקל האפשרות של היעדר הרשעה, בהתאם להוראותיו של סעיף 192א לחסד"פ.

טענות המאשימה בתמצית

המאשימה בתגובתה טענה, כי כתב האישום הוגש על תשתית ראייתית הקיימת בתיק והנו תוצאה של מדיניות רשות התביעה ועצמאותה. עוד הטעימה, כי טרם הגשת כתב האישום נרשמו נימוקים להגשתו באופן יזום בהתאם לסעיף 15 לחוק העבירות המנהליות, וכי כתב האישום הנו אחד מיני רבים שהוגשו כנגד נאשמים אחרים בעבירות דומות.

לעניין הפעלת הסמכות להגיש כתב אישום יזום, הפנתה המאשימה להנחיות היועץ המשפטי לממשלה וטענה, כי במקרה דנן מתקיימים התנאים שנקבעו להגשת כתב אישום חלף נקיטה בהליך מנהלי. עוד הבהירה, כי העבירה המיוחסת לנאשמים נופלת בגדר שלושה מתוך ארבעה סעיפים שבחלופות סעיף 5 להנחיות.

לעניין ביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק, טענה המאשימה, כי, בהתאם לפסיקה, מדובר בצעד קיצוני השמור למקרים חריגים בלבד וכי אין זה המקרה שבפנינו.

דיון והכרעה

אקדים ואציין, כי לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מן הטעמים המפורטים להלן.

העבירות המיוחסות לנאשמים אכן נקבעו כעבירות מנהליות, אך לגביהן קיים הסדר מיוחד, לפיו ניתן להגיש בגינן כתב אישום. מפאת חשיבותו, נביא את סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות כלשונו:

"קביעת עבירה כעבירה מנהלית אין בה כדי לגרוע מסמכותו של תובע להגיש בשלה כתב אישום, כאשר הוא סבור שהנסיבות מצדיקות זאת מטעמים שיירשמו, ובלבד שטרם נמסרה הודעה על הטלת הקנס".

בית המשפט העליון עמד על כך שפרשנות ראויה של הוראות חוק העבירות המנהליות מחייבת, כי בכל הנוגע לעבירה שנקבעה כעבירה מנהלית, דרך המלך תהיה – נקיטת הליך מנהלי, ואילו החלטה של תובע להגיש כתב אישום תהיה החריג לכלל .

לעניין הטענה להגנה מן הצדק

הוראות סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982 מעגנות את הטענות המקדמיות אותן רשאי נאשם לטעון ובין היתר –