מדינת ישראל נ' ממן

החלטה

בין המאשימה לנאשם, באמצעות באי כוחו, נרקם הסדר טיעון במסגרתו תוקן כתב האישום באופן מהותי, ובמקום שתי עבירות של מתן שוחד, שיוחסו לנאשם בכתב האישום המקורי, יוחסה לו, בכתב האישום המתוקן, עבירה של ניסיון לשידול לביצוע עבירה של הפרת אמונים, על פי סעיף 284 ביחד עם סעיף 33 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

עוד הוסכם בין הצדדים, שלאחר שהנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן הוא יופנה, בטרם תירשם הרשעה, לקבלת תסקיר קצין מבחן, אשר יתייחס גם לשאלת ההרשעה, לא לפני שהמאשימה הצהירה שתהא המלצת שירות המבחן אשר תהא עמדתה הינה להרשעה ולעונש של מע"ת וקנס.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודה הנאשם, עובר למועד הרלוונטי לכתב האישום רכש הנאשם, מכונס נכסים, נכס מקרקעין בכפר ביל"ו וכונס הנכסים הגיש בקשה למינהל מקרקעי ישראל להעברת הזכויות בקרקע על שם הנאשם.

בתאריך 1.8.11 הגיע הנאשם למשרדה של רכזת החוזים החקלאיים במינהל, לטיפולה הועברה הבקשה לחישוב היקף דמי ההסכמה שיש לשלם בטרם העברת הזכויות, כדי לברר היכן עומד הטיפול בבקשה.

לאחר שהמתלוננת השיבה לנאשם כי היא אינה מקבלת קהל במועד זה ולכן לא תוכל לטפל בו ולאחר שהסבירה לו את הבעיות העומדות בבקשה, הוציא הנאשם והניח על שולחנה כרטיס ביקור, הנושא את שמו ותוארו, כמנכ"ל של חברה העוסקת בשיווק אופנה ולה רשת חנויות, ועליו תוספת בכתב יד "1.8.11 1,000 ₪ לרכישת מוצרים ברשת החנויות".

אף שהמתלוננת עשתה כל מאמץ על מנת להשיב לנאשם את כרטיס הביקור, התעקש הלה להשאירו אצלה, תוך שהוא משדלה ומפציר בה לעשות בו שימוש ועזב את משרדה כשהוא מותיר מאחוריו את כרטיס הביקור.

בהתאם למוסכם בין הצדדים הופנה הנאשם לקבלת תסקיר שירות המבחן, לאחר שהודאתו נרשמה ובטרם הרשעה.

מהתסקיר עולות, בין היתר, העובדות, ההתרשמויות וההערכות הבאות הצריכות לעניין:

זהו התיק הפלילי היחיד התלוי ועומד נגד הנאשם והוא אינו בעל רקע פלילי קודם.

הנאשם הינו בעל רשת ביגוד עצמאית ועסקים נלווים נוספים בתחום זה, ובהקשר זה הינו בעל זיכיון למספר חנויות בגדים נוספות השייכות לחברות שונות בארץ, בהן "חברת דלתא".

בהסכם עם "חברת דלתא" מצוין כי במידה ויורשע בעבירות שיש עמן קלון רשאית החברה לבטל את הסכם הזיכיון ביניהם.

הנאשם תורם לעמותות המסייעות לאוכלוסיות נזקקות ומעסיק עובדים הסובלים ממוגבלויות שונות, כפי שעלה ממכתבי הוקרה והערכה, מגופים ומאנשים פרטיים, שהציג בפני שירות המבחן.

ממסמכים אלה התרשם שירות המבחן שהנאשם הינו אדם אמביציוזי, בעל הישגים אישיים ותעסוקתיים משמעותיים, לצד ראייה ונתינה של תרומה לקהילה.

באשר לעבירה התרשם שירות המבחן שהנאשם אינו לוקח אחריות של ממש על התנהגותו הבעייתית בעבירה. מציג הסברים רציונאליים, מטשטשים ולהערכתם לא אמינים ביחס למעשיו. נוטה להשליך הבעייתיות על התנהגות המתלוננת כלפיו ומתקשה לבחון משמעות התנהגותו שלו.

קושי זה להערכת שירות המבחן יכול לנבוע מתחושת תסכול מהתמשכות ההליכים במינהל וחוסר אונים מהתנהלות המתלוננת בעניינו, או כתוצאה מביטחון עצמי מופרז ומתחושת כוח לא מותאמת על רקע מעמדו התעסקותי הבכיר, לצד קושי בהתמודדות עם גבולות חיצוניים שאינם תלויים בו.

להערכת שירות המבחן תחושת הכוח המופרזת של הנאשם הינה בעייתית כשעל רקע עמדותיו המטשטשות ביחס לאירוע עלה קושי לבחון בחירותיו האמיתיות לנהוג כך, מה שלהערכתם מהווה פקטור מגביר סיכון.

מנגד, להתרשמותם הנאשם הינו בעל רקע אישי ונורמטיבי, לא התרשמו כי הוא בעל דפוסים שוליים או עבריינים, מורתע מההליך הפלילי נגדו, קידם עצמו במהלך השנים ללא עזרה חיצונית והגיע להישגים אישיים ותעסוקתיים מרשימים, שיש בהם כדי ללמד כי הוא בעל כוחות אגו חיוביים, אמביציוזי, רציני ומחוייב.

לאור התרשמויות והערכות אלה, על רקע הנתונים החיוביים של הנאשם, העובדה שזוהי הסתבכותו הראשונה בפלילים והאפשרות שייגרם לו נזק תעסוקתי ואישי כבד, אם יורשע, המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעתו ולהטיל עליו צו של"צ בהיקף של 140 שעות.

על אף המלצת שירות המבחן, נותרה המאשימה איתנה בדעתה כי סוג העבירה בה הורשע הנאשם, בסופו של יום, בנסיבות ביצועה, אינה מאפשרת הימנעות מהרשעה, מבלי לפגוע באינטרס ציבורי חשוב, לאור הלכת כתב והפסיקה שבאה בעקבותיה, כשגם התנאי הנוסף של אפשרות ממשית לפגיעה חמורה בסיכויי השיקום של הנאשם אינו מתקיים, בהיות הנאשם בעלים של רשת ואין חשש שיפוטר כתוצאה מהרשעה.