מדינת ישראל נ' ממן ואח'

פסק דין

התביעה הוגשה בגין הנזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה הנדונה. התאונה אירעה בכביש 4, מדרום לצפון, באזור מחלף יבנה, והיו מעורבים בה שני כלי רכב.

לגרסת התובעת, רכבה נסע כדין בנתיב נסיעתו ומאחוריו משאית, אותה ליווה הרכב. לפתע התפרץ לנתיב הנסיעה רכב הנתבע שהשתלב לכביש הראשי מימין, ופגע ברכב התובעת. לגרסת הנתבע, רכב התובעת סטה ימינה לנתיב נסיעתו, ופגע ברכבו.

העידו בפני שני הנהגים המעורבים, והוגשו מסמכים ותמונות נזק של שני הרכבים המעורבים. בחנתי את העדויות והגעתי למסקנה שיש להעדיף את עדות נהג רכב התובעת, וכי האחריות לתאונה רובצת על הנתבע. עם זאת יש לייחס לנהג רכב התובעת אשם תורם לקרות התאונה.

עדותו של עד התובעת היתה משכנעת. מאידך, מספר תהיות עולות מגרסתו של הנתבע. האחת, הנתבע הודה בעדותו שעובר לתאונה הוא הגיע מכביש המשתלב מימין לכביש בו נסע רכב התובעת (עמ' 2 שורות 29 – 31; עמ' 3 שורות 14 - 15). ואולם בכתב ההגנה טען הנתבע לגרסה אחרת, וטענתו היתה כי הוא נהג רכבו בנתיב הימני ורכב התובעת הגיע מנתיב אמצעי, פנה ימינה ופגע ברכבו (סעיף 9 לכתב ההגנה). השנייה, לרכבו של הנתבע נגרם נזק ניכר. למרות האמור, ולמרות שלנתבע היה רק ביטוח חובה, הוא לא הגיש תביעה על נזקיו. אם לגרסתו נהג רכב התובעת אחראי לתאונה, לא ברור מדוע לא תבע נזקיו. השלישית, אין מחלוקת שרכב התובעת אמור היה להמשיך ישר בנתיב נסיעתו, ורכב הנתבע אמור היה להשתלב לכביש בו נסע רכב התובעת. למרות האמור, טוען הנתבע כי רכב התובעת סטה ימינה ללא כל נימוק. סביר יותר שרכב הנתבע סטה אל הנתיב אליו ביקש להשתלב מאשר שרכב התובעת סטה ימינה, ללא כל סיבה. הרביעית, לאחר התאונה מסר הנתבע הודעה לגבי נסיבות התאונה, ובה טען כי רכב התובעת איבד שליטה על הרכב מאחר ועף גלגל מהרכב (ת/3). בעדותו לא חזר הנתבע על גרסה זו, טען כי אינו יודע מדוע סטה רכב התובעת ימינה ויש לשאול את נהג הרכב מדוע סטה. רק לאחר שהופנה לגרסתו הכתובה, טען לפתע כי ראה גלגל עף על הכביש, טענה שאינה מופיעה בכתב ההגנה (עמ' 3 שורות 18 – 28). חמישית, הנתבע טען כי נהג רכב התובעת נרדם, ועל כן נגרמה התאונה. אלא שלא רק שנהג רכב התובעת הכחיש זאת, אלא שהתאונה אירעה בשעות היום, ונהג רכב התובעת טען כי הוא הוביל משאית עם חיילים שנסעה אחריו, ולא יתכן שנרדם כי היה עליו לשמור עימה על קשר עין (ת/1, שורות 21 – 23). שישית, לנתבע היה רק ביטוח חובה בעת התאונה, ונהג רכב התובעת העיד כי הוא ביקשו ליטול על עצמו את האחריות לתאונה.

מהנימוקים האמורים אני מעדיפה את עדותו של נהג רכב התובעת, וקובעת שהאחריות לתאונה רובצת על הנתבע.

עם זאת יש לייחס לנהג רכב התובעת אשם תורם. הנהג טען כי הבחין ברכב הנתבע רק שנייה לפני הפגיעה והוא לא הספיק לעצור (ת/1 שורות 18 – 19). לפי מיקומי הנזק ברכבים המעורבים, רכב התובעת ניזוק בחלקו הימני קדמי, ורכב הנתבע ניזוק בחלקו האחורי שמאלי. בנסיבות אלו ניתן היה לצפות שנהג רכב התובעת יבחין ברכב המתפרץ, מוקדם יותר. בהתחשב באמור, ובהתחשב בטענת נהג רכב התובעת לפיה רכב הנתבע חתך שמאלה במהירות לתוך נתיב נסיעתו, במקום להאט ולהשתלב לכביש הראשי דרך נתיב ההשתלבות, אני אומדת שיעורו ב – 15%.

לאור האמור ישלם הנתבע לתובעת 85% מנזקיה, היינו סך של 42,172 ₪ צמוד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 11.6% מהסכום הפסוק.

התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ה' אייר תשע"ב, 27 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: