מדינת ישראל נ' ממו(עציר)

החלטה

1.כנגד המשיב הוגש כתב אישום בו יוחסה לו עבירה של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית – עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג -1973.

בד בבד הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

2.על פי כתב האישום, בתאריך 26/01/11 סמוך לשעה 02:00, בתחנת המשטרה בטירת הכרמל החזיק המשיב ברשותו – בתוך גופו – בקיבתו – סם מסוכן מסוג הרואין במשקל נטו של 1.7945 גרם המחולק לחמש מנות – כמות שאיננה מיועדת לצריכה עצמית, ובהמשך לכך, בתאריך 27/01/11 סמוך לשעה 13:25 במתקן ימ"ר דרור במתחם אשמורת בתוך תא המעצר נמצא המשיב כשהוא מחזיק ברשותו – בתוך גופו – בקיבתו- סם מסוכן מסוג הרואין במשקל נטו 1.6968 גרם המחולק לחמש מנות – כמות שאיננה מיועדת לצריכה עצמית.

סך הכל החזיק המשיב בסם מסוכן מסוג הרואין במשקל נטו 3.4913 גרם מחולק לעשר מנות – כמות שאינה מיועדת לצריכה עצמית, וזאת ללא היתר או רישיון מאת המנהל.

3.סנגורו של המשיב חלק הן על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות והן על קיומה של עילת מעצר המצדיקה הארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים והצדדים טענו בפני.

ב"כ המבקשת פירטה את הראיות לכאורה וציינה כי המשיב, על פי דוחות הפעולה של השוטרים ואנשי שב"ס פלט את עשר המנות מגופו, מרצונו הטוב והחופשי לאחר שנעצר ואף הודה בפני רכז המודיעין שהוא מחזיק בתוך גופו מנות הרואין. לאחר שיחה זו ביקש לפלוט את המנות מרצונו הטוב.

לטענת ב"כ המבקשת נסיבות תפיסתו של המשיב בדירה, סוג הסם, מספר המנות שנתפסו, העובדה כי הסם היה מחולק לעשר מנות – כל אלה מעידים על כך שהסם היה מוחזק שלא לצריכה עצמית.

ב"כ המבקשת ציינה כי למשיב הרשעות קודמות מרובות בעבירות דומות, ריצה בעבר מאסרים בפועל שלא הרתיעו אותו, והפסיקה ברורה – אין לשחרר סוחרי סמים לחלופת מעצר, שכן שום חלופה לא תאיין את המסוכנות הטמונה בהם ובכל חלופה יוכלו להמשיך ולסחור בסם.

4.ב"כ המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה והפנה למסמכים בתיק החקירה. לדבריו, בתיק זה נפרצו גבולות רבים ואין ספק כי הראיות שהושגו, הושגו בדרך כה פסולה באופן שיביא לפסילתן על ידי בית המשפט.

לדבריו, המשיב הושב על כיסא אזוק בידיו ורגליו במשך שלוש וחצי שעות, ולאחר מכן נאלץ לישון על מזרון במשרדי הבילוש, עד אשר בשלב מסוים ולאחר ששוחח עם רכז המודיעין ניתן לו סבון נוזלי לניקוי כלים, הוא עשה בו שימוש, והוציא את הסם.

לטענת ב"כ המשיב, נפגעו זכויותיו של המשיב ועל כן יש תחולה להוראות סעיפים 9 + 9(א) לחוק המעצרים.

ב"כ המשיב הפנה את בית המשפט לקביעות בג"ץ 5100/94 הוועד הציבורי למניעת עינויים בישראל נ' מדינת ישראל, וציין כי גם כבודו של המשיב נרמס.

על כן ביקש ליתן משקל ראוי להפרת זכויותיו של המשיב במסגרת חקירתו.

5.ב"כ המשיב אישר אומנם כי המשיב הודה שהחזיק בסמים אך זאת לצורך שימושו האישי, כיוון שהוא נרקומן ומשתמש בסמים למעלה משלושים שנה.

לדבריו, חשוד אחר שנחקר ועוכב על ידי השוטרים בנסיבות דומות שוחרר, ולא בוצעו כלפיו אותן פעולות שננקטו כלפי המשיב.

כן טען ב"כ המשיב כי המשיב נוהג לצורך כמויות שונות של הרואין, על אף שהוא מקבל תחליף סם מסוג מתאדון, ועל כן אין זה נדיר שנרקומנים רוכשים כמויות גדולות של סמים, שישמשו אותם במשך תקופה ממושכת תוך השגת מחיר טוב ועל מנת לצמצם את הסיכוי להיתפס.

6.ב"כ המשיב גם ציין כי נפל פגם בשרשרת הסם ומדובר בסתירה מהותית שיש בה כדי לפסול את הבדיקה, וטען עוד כי אין ראיה כי המשיב הסכים לבדיקה שנערכה לו בימ"ר יחידת דרור של שב"ס.

7.ב"כ המשיב ציין כי הרשעתו האחרונה של המשיב היא משנת 2001 בגין עבירות שבוצעו בשנים 1998 עד 2000, והגם שב"כ המבקשת טענה כי כתבי אישום תלויים ועומדים נגד המשיב בוטלו לצורך איתורו, הרי בפועל משטרת טירת הכרמל יודעת היטב היכן מתגורר המשיב ולא היה קושי לאתרו.

לפיכך ביקש ב"כ המשיב להורות על שחרורו.